בזמן האחרון יוצא לי לחשוב הרבה על אם באמת טוב לי
או שאני פשוט מנסה לשכנע את עצמי...בכל זאת, זאת אני חח
הגעתי למסקנה שאני באמת כבר לא יודעת!
מצד אחד יש לי הרבה סיבות לשמוח
אני עולה חזרה לכיתה שלי
חזרתי לעצמי סוף סוף אחרי שאיבדתי את עצמי לכמה זמן
וכבר לא משעמם לי בחיים, באמת סוף סוף שברתי את השיגרה
אז למה אני לא מצליחה להיות באמת מאושרת?
אני מרגישה שאני מאבדת אנשים שחשובים לי, שבאמת חשובים לי.
כולם מתחילים להתרחק מכולם ואני מתחילה להרגיש כבר לא שייכת,
לכולם יש את החבורות והחברות שלהם ואיכשהו אני לא מצליחה לשים את עצמי בכל הסיפור הזה
באמת שאני מנסה ואני מבינה ואני הכי שמחה בשביל כולם
אבללל לא יודעת...
אני רוצה שדברים יחזרו להיות כמו פעם! שלא היו לנו הרבה בעיות על הראש, רק שטויות
שהיה לנו כיף, לכולנו.
למה זה לא יכול להיות ככה?