הדימומים שבין שורותיי...

על מפתן יומך
צעצועים אלפיים
ויונה צחה
ושיר עד לב שמיים
וילדה ברוכה
עם אודם בלחיים
על מפתן יומך

בחצי היום
מדי הקרב עליך
בשערך מקום
לאלף נשותיך
ובנחלה
תינוק עגול בעגלה

הקשב
אחי שלי הקט, הקשב
הקשב אל העולם הזה, שלך, לך
קורא הוא בשמך
מחר
יסעו עפיפונים אל על
ויום נוסף יחדל אחי שלי הקט
חיינו הם גלגל

בערוב יומך
מבט שותק לערב
נוכח מלכתך
ועל ליבך החרב
זוהי שעתך
ברכות קבל מקרב
לב אלוהיך

אלו הם ימי
ואלו הם ימיך
אלה תפילותי
ואלה תפילותיך
כאן מול שתי עיני
עוברים חייך וחיי

הקשב
אחי שלי הקט, הקשב
הקשב אל העולם הזה, שלך, לך
קורא הוא בשמך
מחר
יסעו עפיפונים אל על
ויום נוסף יחדל אחי שלי הקט
חיינו הם גלגל.
"

 

כמה שאני מנסה, אני לא מצליחה להבין את השיר הזה, אני מנסה לגעת בנק' שהוא מנסה להעביר, וכל פעם שאני מתקרבת אני מרגישה שזה פשוט לא זה...

-

היום האחרון היה חרא של יום, מסריח כמעט מכל כיוון אפשרי, היה לי טוב, ומשום מה ניהיה לי רע, אבל כל זה לא חשוב, כי היום נפתרה בעיה שישבה לי הלב, ממקור לא צפוי, ממישהו שלא הכרתי לפניי זה [וגם מכמה אחרים], כמה מילים שלו פתרו את הכל, הלב שלי סוף כל סוף נקי.

סוף כל סוף!

 

התבגרתי קצת בזמן האחרון, שמתי לב לזה פתאום, אני עדיין אותה הילדה, קטנה עם שאיפות וחלמות, עם שמחת החיים, עם ההיגיון הבריא, עם ההתחרפנויות והחברמניות, אבל אני קצת שונה, אני מרגישה שונה, כשאני יעלה על השינוי המדוייק אני אספר לכם, כרגע אני פשוט חושבת שהפכתי להיות אדיבה יותר.

 

פרח החמה.

אני יודעת שאני סוף סוף נקייה מרגשות אליו, או אל מישהו אחר, אבל אני לא מרגישה ככה, מכירים את זה שמשהו מעיק עליכם ואתם לא מצליחים לעלות על מה?

ואל תשכחו לעזור לי עם השיר, אני משתגעת מרוב רצון להבין..