הדימומים שבין שורותיי...

אז הנה השלמתי עוד ספר בסידרה, האמת שקראתי אותו לפני חודש בערך, ומאחר שאין מצב שאני יקרא ספר טוב ולא יביא לכם פילוסופיות מתוכו, לא החזרתי אותו לסיפרייה.

מוכנים? כי זה הולך להיות ארוך יותר מתמיד, אם אין לכם כוח להתעמק במה שכתוב פה, לכו, תחזרו יותר מאוחר. העיקר שתפנימו את מה שכתוב בו, מספיק שתזכרו במשפט אחד בזמן צרה, ותראו איך דברים משתפרים.

מה שכתוב בתוך <> אלה אמורים להיות 2 זנים של חיזריים [לא כאלה שאתם חושבים עליהם] שמדברים על בני האדם.

הספר עצמו- מעניין ביותר, כמו 2 קודמיו בסידרה, ללא ספק פחות מרתק [הריתוק האמיתי מגיע רק ב150 עמודים האחרונים], אבל הוא מעניין ביותר, כנראה זה בגלל שבכל 20 עמודים בערך צצה לי פילוסופיה חדשה, זה פשוט יכיל להפציץ לך את המוח במידע על החיים, על המקום שאתה חיי בו, זה יכול אפילו להעיק עלייך, יותר מדי עקרונות אפילו בשבילי, אבל זה שווה כל רגע.

כמובן שצימצמתי בכמות הפילוסופיות, אבל עדיין נשארו הרבה, תתפנאנו:

"כדי לגרום לאדם להפסיק לעשות משהו, עליך למצוא את הדרך לגרום לו שלא ירצה עוד לעשות זאת."

(עמ' 84)

"המורה היחיד ששווה משהו הוא המורה שלך" (עמ' 101)

"כל חיה מוכנה להרוג כדי להציל את עצמה".

"כל חיה מוכנה להרוג את האחר", אמר אנדר. "אבל יצורים נעלילם יותר כוללים יותר ויותר דברים חיים בתוך ההגדרה העצמית שלהם, עד שלבסוף אין אחר. עד שצורכיהם של האחרים נהיים חשובים יותר מכל תשוקה פרטית. היצורים הנעלים מכול הם אלה שמוכנים לשלם כל מחיר אישי לטובת אלה שנזקקים להם" (עמ' 249)

"< הם לעולם לא יודעים שום דבר. אין להם שנים רבות מדי בחיים הקצרים שלהם כדי לזכות להבנה. אבל הם חושבים שהם מבינים. מהילדות הם משלים את עצמם וחושבים שהם מבינים את העולם, בזמן שלמעשה הם משערים רק כמה השערות פרימיטיביות. כשהם מזדקנים, הם רוכשים אוצר מילים מורכב יותר שבעזרתו הם יכולים לבטא את הידע הבדוי שלהם ולהכריח אנשים אחרים לקבל את הדעות הקדומות שלהם כאמת, אבל זה מסתכם באותו הדבר. כיחידים כל בני האנוש פשוט סתומים.>

< וכציבור... >

< כציבור הם אוסף של סתומים. אבל בכל התרוצצות שלהם ובמאות הרעיונות המטופשים שהם זורקים מדי פעם אחד מהם חושב על רעיון קצת קרוב יותר לאמת. ובדרך כזאת של ניסיון וטעות מגושמים האמת מצליחה להתגלות בערך במחצית מההזדמנויות, ולהתקבל אצל אנשים שאינם מבינים אותה, שפשוט מאמצים אותה כדעה קדומה חדשה, שבה יוכלו להאמין בעיוורון עד שהאידיוט הבא ימצא בטעות תאוריה טובה יותר. >

< אז אתה אומר שאיש מהם אינו נבון באופן אישי, ושהקבוצה טיפשה אפילו יותר מן הפרטים שמרכיבים אותה, ובכל זאת, בכך שטיפשים רבים כל כך מתעקשים להעמיד פנים שהם נבונים, הם מצליחים להגיע למקצת התוצאות שגזע נבון היה מגיע אליהן? >

<  בדיוק. >

< אם הם טיפשים כל כך ואנחנו חכמים כל כך, למה לנו יש רק כוורת אחת, שמשגשגת כאן בזכות בני אנוש שהביאו אותנו? ולמה אתם הייתם כה תלויים בהם בכל התקדמות טכנולוגית ומדעית? >

< אולי תבונה היא לא דבר כפי שעושים ממנה. >

< אולי אנחנו השוטים, אם אנחנו חושבים שאנחנו יודעים דברים. אולי בני האנוש הם היחידים שיכולים להתמודד עם העובדה שלמעשה לעולם אי אפשר באמת לדעת משהו. >" (עמ' 255-256)

"את אישה מאמינה?"

הוא נאמר שאני חושדת. אני חושת שאולי יש מישהו שאכפת לו מה קורה לנו. זה שלב אחד מעל רצון. ושלב אחד מתחת לתקווה". (עמ' 283)

"העתיד הוא מאה אלף חוטים, אך העבר הוא אריג שאי אפשר לטוותו שוב. אולי הייתי יכולה להיות מאושרת. אולי לא". (עמ' 294)

"אז כפי שזכור לי, התשובה הפילוסופית הרשמית היא שחופש רצון  אינו קיים. רק אשליה של חופש רצון, מכיוון שהסיבות להתנהגותנו כה מורכבות עד שאי אפשר לשחזר אותן..."

....

"גם אם אין חופש רצון, אנחנו צריכים לנהוג זה בזה כאילו חופש הרצון קיים, כדי שנוכל לחיות יחד בחברה. ..." (עמ' 308)

"כשיש לך חוכמה ואדם אחר יודע שהוא זקוק לה, את מעניקה אותה בנדיבות. אבל כשהאחר עדיין אינו יודע שהוא זקוק לחוכמתך, את שומרת אותה לעצמך. מזון נראה טוב לאדם רעב." (עמ' 319)

"אנשים צריכים להיות מואשמים או לקבל שבחים רק על מה שהתכוונו לעשות." (עמ' 346)

"איך אני יכולה להבחין בין הטובים לרעים אם לכולם יש דרך לשכנע את עצמם שהם מנסים לעשות דברים טובים, גם כשהם עושים משהו נורא? והאנשים הטובים יכולים להאמין שבעצם הם רעים מאוד אפילו שהם עושים משהו טוב?

אולי אפשר לעשות טוב רק אם אתה חושב שאתה רע, ואם אתה חושב שאתה טוב, אתה יכול לעשות רק דברים רעים." (עמ' 346-345)

"< הם מתאמנים. הם עושים את זה כל הזמן. ממציאים סיפורים. יוצרים הקשרים. מוצאים היגיון בשטויות. >

< איזו תועלת יש בכך, אם זה חסר משמעו? >

< זה בדיוק העניין. יש להם רעב שאיננו מכירים כלל. רעב לתשובות. רעב להיגיון. רעב לסיפורים. >

< לנו יש סיפורים. >

< אתם זוכרים מעשים. הם ממציאים מעשים. הם משנים את המשמעויות של הסיפורים שלהם. הם הופכים דברים כך שאותו הזיכרון יכול לקבל אלף משמעויות. אפילו מהחלומות שלהם הם ממציאים לפעמים משמעות. לשום בן אנוש אין תודעה שדומה לשלכם. לשלנו. אין להם משהו כה חזק. והחיים שלהם קצרים כל כך, הם מתים מהר כל כך. אבל במאה שנות חיים הם ממציאים עשרת אלפים משמעויות על כל משמעות אחת שאנחנו מגלים. >

< ורובן לא נכונות. >

< גם אם הרוב המכריע שגוי, גם אם תשעים ותשעה אחוז מכך הם  שטויות גמורות, הרי מתוך עשרת אלפים רעיונות עדיין נשארים מאה רעיונות טובים. כך הם מפצים על הטיפשות הגדולה שלהם ועל החיים הקצרים ועל הזיכרון הקצר. >" (עמ' 353)

"אתה לא  מגן על האמת בכל שאתה מסתיר אותה מאנשים אחרים". (עמ' 364)

"הוא זכר מה מחכה לה, הנכון המנטלית שאיימה להכות בה בתוך כמה שבועות, והתבייש בבכי על אובדנו שלו. "עדיף לאהוב ולאבד", מלמל, "מאשר לחיות חיים נטולי אהבה".

"אולי זו קלישאה", אמרה ג'יין, "אבל זה לא אומר שהיא לא נכונה". (עמ' 463)

"מעולם לא הבאת תועלת. אבל זה לא אומר שאינך נחוצה".

"למה את מתכוונת?"

"אושר יכול להיבנות על דברים חסרי תועלת, כשם שהוא יכול להיבנות על דברים מועילים" (עמ' 292)

 סחטיין לכל בעלי הסבלנות, זה היה פוסט כמו שאני אוהבת, אני יודעת שאין הרבה על החיים שלי בניגוד לפעם, זה כי משעמם בהם לאחרונה, יותר מדי משעמם, וזה עושה לי רע, הרבה יותר רע ממה שאתם חושבים, אבל יהיה בסדר!

~קסנוסייד/אורסון סקוט קארד - ההמשך לספרים זוכי פרס ההוגו - המשחק של אנדר וקול למתים.~

פרח החמה.

אני חייבת ים [מישהו מצטרף?]

פילוסופיה זה דבר מדהים.