הרבה דברים מעסיקים אותי בימים האחרונים, יותר מכל אני מנסה לאסוף את עצמי מחדש ולחזור לעצמי, אחת הבעיות זה שאין לי מושג מה שבר אותי כל כך, אבל הוא לחלוטין עשה את זה, כבר ממזמן, משהו כמו שבועיים, אם לא יותר.
במהלך החזרה לעצמי החיים מזכירים לי מוסרי השכל ישנים, ליתר דיוק מפילים אותם עלי חזק יותר מתמיד ובאכזריות יתרה, כל התכונות שאני סולדת מהן (קנאה וכאב, אי אמונה באנשים, לא לתת לאף אחד להתקרה, צורך ורצון להוכיח את עצמי תמיד ואדישות) מתקיימות בנפשי, פתאום הפכתי למשהו אחר לגמרי; אבל ש תכונה אחת שחוויתי ע"י אנשים אחרים - פחדנות, אי יכולת להתמודד מול ההחלטות והרצונות שלנו. הנה לפנכם אני מודה, לפני כחודש וחצי ברחתי ממשהו, מקשר, לא האמנתי על עצמי אבל פחדתי להתמודד, בסופו של דבר, בעזרת הקשר עצמו חזרתי כמו גדולה והתמודדתי מול הכל, כמו שאני יודעת ומעריכה.
אבל הבריחה שלי בכלל לא משתווה לבריחה שלו, זה מוזר שדווקא בו הלב שלי והגוף שלי בחרו כדי להחזיר אותי למוטב, להיות אותה פרח שאני אוהבת ומכירה, ידעתי שאם אהיה קצת זמן איתו אחזור לעצמי, משהו בי פשוט רצה לשתף אותו יותר מכולם, לדבר איתו יותר מכולם, משהו בי בחר בו ורצה דווקא אותו, אבל הוא, בלי שידע עד כמה הייתי בקרשים וזקוקה לו ולעזרה שלו החליט לפרוש מהמרוץ איתי בלי להודיע לי בכלל (עזבו את הסיבות, הן לא קשורות למשהו שעשיתי או אמרתי), במקום להגיד לי את זה ישירות הוא נעלם, סינן, ברח.
הוא פחדן, ידעתי שככה הוא ינהג במקרה כזה, קיוותי שזה לא יקרה, אבל נו, זו לא הפעם הראשונה ודי הפלתי את זה על עצמי כשבחרתי לחזור לקשר איתו.
אני סולדת ממנו, מהתכונות האלה בו ובאנשים אחרים בכלל, אני כל כך מעריכה אנשים שמסוגלים להגיד את אשר הם חושבים ומרגישים בצורה ישירה, בפרצוף, אני מעדיפה שידחו אותי מאשר שיתחמקו ממני וישאירו אותי בחוסר וודעות, תלויה באוויר, מחכה.
אז זהו, שלמדתי את הלקחים והתחלתי ליישם אותם בחיים שלי, אני מפסיקה לחכות, כבר מזמן הפסקתי, אני לא משחק, בטח שלא יו-יו ואין שום סיבה שאני ארגיש ככה או שאנשים אחרים יחשבו אותי לאחת כזו, ומלפני כמה ימים (עד כמה שזה קשה אפילו איתו) אני דואגת להציג את זה טוב מאוד.
אני בזה לפחדנות ולחוסר ישירות ובגלל זה משהו בי בז גם לו.
פרח החמה.
מצליחה לחזור לעצמה גם בלעדיו..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פרח החמה.