הדימומים שבין שורותיי...

עכשיו יותר מתמיד אני חוששת ממנה, אולי כי אחד הגורמים שקיוותי שיעמדו לידי ויחזיקו אותי מלפול הפיל אותי בעצמו.

אני שונאת שאנשים חושבים שהם יודעים יותר טוב ממני מה טוב בשבילי.

אני שונאת שמחליטים בשבילי.

אני שונאת כשאתה בורח.

ואני שונאת את צורת המחשבה שלך.

אני שונאת את החוסר תקווה שלך והפסימיות.

אני שונאת שאתה מציג את עצמך כמשהו ומתגלה כאחר.

אני שונאת שאתה גורם לי לשנוא בשניות שאתה יודע שאתה מסוגל לגרום לי לאהוב.

אני שונאת כשאתה פוחד....

עריכה - היום שאחרי?

הקריסה זאת שאני כ"כ צופה תגיע, אם בכלל, בגלל שבועיים של עבודה מעייפה, משתלמת ומפצה כמובן, אבל ללא ספק מעייפת.

ואתה שהלכת לא עוזר למצב, אבל במחשבה שנייה גם לא עושה אותו הרבה יותר גרוע , אולי רק טיפה.

אני יותר מדי חזקה בשביל לקרוס מזה, אתה בטח שלא תיהיה הקש ששבר אותי, אני לא כמוך, אני מלאת תקווה ואופטימית, אני יודעת שאצליח ושאם לא אצליח לפחות אנסה עד גבול היכולת שלי.

אי אפשר להגיד שלא צפיתי את זה, אבל העדפתי להשאיר לי את ה50% שאולי הפעם תתבגר, תתגבר על הפחד ותישאר לחוות אותם איתי עד הסוף.

אני עדיין שונאת את כל מה ששנאתי אתמול בלילה, אבל בזכותך רועי, בזכות כל המכות החזקות שכבר הנחת עלי בעבר זאת נראת כ"כ קטנה וטיפשית. לעומתן היא לא באמת אמורה להזיז לי, חישלת אותי בכל שקשור לכאב, אני לא אגיד שלא.

שנינו ידענו טוב מאוד שאנחנו לא שיא ההתאמה, שקורה שאין נושאי שיחה, שמשהו שם תמיד מרגיש כאילו לא הולך, ועכשיו התגלה רישמית עוד פן, אתה פחדן ופסימי ואני בדיוק ההפך. למדנו בפיסכולוגיה בשבוע שעבר שיש 2 סוגי אנשים, הראשון במצבי לחץ יברח והשני במצבי לחץ יעבור בדיוק אותה ההרגשה הפיזית והנפשית אבל יחליט שהוא נשאר להתמודד ולמרות שאנחנו נמצאים מ-2 הצדדים של הקו החוצץ הזה, ולמרות כל אלף הסיבות האחרות שיש לנו, שאנינו יודעים שיש סיכוי, קטן או גדול, שזה היה מצליח.

דוגרי -  פישלת שוב.

אבל אני הרבה יותר חזקה ממה שנדמה לך, לא שזאת הייתה הכוונה שלך - אבל אני לא אקרוס בגלל דבר כזה ולא אשבר, אין לי זמן לכאוב.

"

"הקירות יפלו, הקירות יפלו,

אבל אני לא אבכה.

הלב שלי לא ישבר, הלב שלי לא ישבר,

אם אי פעם ניפרד.

"

פרח החמה.

המבט קדימה.  ולפני שתגידו משהו - תדעו שזה שלא לקחתי קשה מדי את כל הסיפור לא אומר שזה לא היה חשוב לי, כי זה היה כ"כ חשוב, כ"כ...