הדימומים שבין שורותיי...

זה היה שבוע מטורף וחודש מטורף, אם החודש הקושם היה של נסיעות החודש הזה היה של עבודה.

שעות של אירגונים וריצה ממקום למקום, שעות מחוץ לבית, שעות שגרמו לי לא לחשוב (שזה בעצם הדבר הכי טוב שיצא מהן), שעות של לתת את כולי למקומות לאנשים שאני הכי אוהבת בעולם, שעות שגרמו לי לקריסת מערכת שלשום.

אני תמיד קמה עם כוחות מחודשים אחרי קריסה כזאת, אני תמיד מוצאת את המרכז שלי ומתחברת לעצמי מחדש.. האמת שזה לא ממש קרה הפעם אבל אני בסדר, לפחות יותר בסדר מאיך שהייתי לפני הקריסה.

היומיים האחרונים היו פחות או יותר יומיים של חופש, אני יודעת  שאני מעבידה את עצמי יותר מדי לפעמים אבל דווקא בגלל זה היה לי כל כך קשה לשבת בבית בלי לעשות כלום, היה לי קשה להסתובב חסרת מטרה בלי למהר כדי לא לאחר לעוד פגישה.

כן, אני אוהבת את הלחץ, אבל אני גם יודעת שאני שלפעמים אני שוכחת לעצור את עצמי ופה זה כבר מתחיל להיות מסוכן ולא בריא.

אבל מה שכן, כן יוצא משהו מכל הפעילות שלי, ורואים תוצאות בשטח, הזמינו אותי לכנס ארצי נגד ההשתמטות, כמו כל תחילת שנה הספר טלפונים שלי גדל פי כמה וגם מצאתי עבודה מחוץ להתנדבות ככה לסוף סוף נכנס קצת כסף...

זה היה חודש ארוך, אני לא יכולה להסביר לכם עד כמה, הוא היה ארוך גם נפשית, התמודדתי ואני עדיין מתמודדת עם בעיות שמצד אחד הן דפוקות והייתי צריכה להיפטר מהן מזמן ומצד שני דווקא בגלל שהן דפוקות הן יושבות לי על הלב.

אף פעם לא האמנתי בסבל בגלל אהבה, איך אומר השיר 'זה רק הלב שכואב לך' אחרי הכל זה באמת רק הלב, ואין לי זמן לכאוב והחיים ממשיכים, אני לא נעצרת ובוכה בגלל דברים כאלה.

הפעם זה טיפה הכה בי, אבל אני ילדה גדולה ויש מסביבי את האנשים הכי מדהימים בעולם ככה שאין לי יותר מדקה של עצב ומחשה רעה ביום, עכשיו אני יודעת להתרחק מהאנשים הפחות מדהימים, אני יודעת מה לעשות בהרבה מצבים שאם לא הייתי עוברת את זה הייתי נגררת בהם, ללא ספק למדתי לקח מהפגיעה הזאת ואני ללא ספק אפעל לפי מה שלמדתי.

המשכתי הלאה, כמו גדולה, ואחרים רואים את זה, ומתנהגים בהתאם ויש לי עכשיו הזדמנויות להשלים ולראות כל כך הרבה דברים ובנים שהיו שם ושלא ראיתי כי הייתי תקועה בכלל במקום אחר.

השמיים בהחלט לא הגבול, אני יודעת שאני יכולה הכל ושיש לי חזון לממש.

אם נחזור לשאלה הראשונה מאיפה להתחיל? אז מכאן, מהנק' הזאת, יישום מוטיבציה ופעולה שהיא נטו, איך אומרים? קל לחשוב קשה לעשות... רק הצעד הראשון הוא זה שקשה ואני חושבת שתחומים רבים את הצעד הזה כבר עשיתי, עכשיו צריך ללמוד לרוץ!

פרח החמה.

"אבל תמיד כשאני צולל לתוך עינייך, אל המתוק שבשפתייך... אנצל"