הדימומים שבין שורותיי...

וגם שיא הלא צפוי...

איך נתפסתי על מי שלא ממש מתאים לי... על מישהו שלוקח קשרים לאט לאט...

זה מצחיק שהחלטתי לקחת לאט ביחד איתו ובקצב שלו והכל מתגלה לי בצורה שונה..

אני לא אחת עם פרפרים בבטן אבל מספיק שהוא שם לי יד על הכתף ואני כבר לא מכירה את עצמי, וכל כך קשה לי להיפרד ממנו וכ"כ קשה לי עם לשנייה אני מדמיינת אותו עם מישהי אחרת, ואיך כשאני איתו הכל נכנס לפרופורציה ואיך כשאני איתו אני מרגישה בטוחה יותר משאי פעם הרגשתי.

אני מופתעת מהכל, ממני וממנו, זה היה כ"כ לא צפוי, גם מבחינת טיימינג לא חשבתי שאני מסוגלת להיכנס עכשיו לקשר חדש ושיצא מזה משהו אמיתי, אני יודעת שאם היינו רצים עם זה מהר כמו שאני רגילה ועושה בדרך כלל הכל היה נראה כ"כ שונה...

 זה מוזר לי נורא כל העניין עם ההתרגשות והפרפרים, זה לא קרה קודם, זה שובר את כל המיטוסים שלי...

מה שבטוח שהחיוך לא ירד ממני בקרוב, ושהוא עושה לי טוב למרות שאולי הייתי צריכה איפשהו יותר זמן לעצמי לפני שאני נכנסת לאיזשהו סוג של קשר, אבל זה לא עניין של לנוח או לקחת הפסקה, זה ממש לא היה מתוכנן וכשאני איתו זה מרגיש הכי נכון שיש!

כמה שפחדתי מזה בהתחלה אני יודעת שזה שהוא רוצה שנקח הכל לאט רק מטיב עם שנינו, נותן לי עוד קצת זמן להבין את הכל ולחוות דברים באמת, ולו את השקט שהוא צריך כדי לסדר את הדברים בראש...

פרח החמה.

בלי הרבה מילים... זה כנראה פשוט מה שזה