הדימומים שבין שורותיי...

מחשב- כבר שכחתי שיש כזה דבר, והאמת שהוא חזר בזמן נורא והיום, בדיוק לפני כל היסטריית הבגרויות.... עכשיו אני שוב לא יכולה ללמוד בבית.

החודש הקודם היה נהדר, מלא בהכל מהכל, והחודש הזה נראה כאיו לא הספיק להתחיל והנה כבר ה13, הזמן טס ואני לא יודעת להחליט אם זה לטוב או לרע.

יום ההולדת מתקרב, כבר 9 חודשים יש לי חלום, מן בקשה שכנראה לא תתגשם, אני רוצה שהוא יבוא ביום הולדת, אני רוצה לראות אותו, כי עבר כ"כ הרבה זמן, כי לראות אותו עושה אותי מאושרת ורגועה יותר מכל דבר אחר.

אבל זה לא יקרה, כי אם זה לא קרה ב9 חודשים האחרונים, מה הסיכויים שזה יקרה דווקא ביום הזה?

עם אבי שלי הכל נהדר, עליות וירידות, ירידות לצורך עליות בלבד, זה מה שיפה כאן (טפו טפו טפו) בזמן האחרון שמתי לב כמה עושה לי טוב רק לשמוע את הכל שלו, כמה אני מתרגשת לפני שהוא מגיע, ואיך חיבוק שלו יכול לפתור את הכל, חבל לי שזה הגיע כ"כ מאוחר, אבל אולי זה מה שעשה את הקשר שלנו כזה טוב, בחיים לא חשבתי שאני אחזיק עם מישהו כ"כ הרבה זמן, 5 חודשים עוד שבוע :).

חבל לי שזה מגיע כמה רגעים בודדים לפני הגיוס שלו, מה שמפחיד אותי עוד יותר שאני אשאר כאן בלעדיו, וכל המצב יסתבך כי צריך יותר מאוטובוס 1 להגיע אליו ובשבתות זה קצת בעייתי כי צריך לחזור מוקדם, והוא לא יכול לישון בעיר כל הזמן כי הוא לא רק שלי (מסתבר) וכי אני לא היחידה שהוא יחסר לה.

וחוץ מאלה זהו, שום דבר לא השתנה יותר מדי, הכל רק מתפתח, מהר כמו שאני אוהבת וכמו שנראה עכשיו מתפתח רק לטובה, אני מאחלת שהמצב ימשיך כמו שהוא, כי האופק שאפשר לראות מהדרך שלו עכשיו פשוט מדהים ומלא בתקווה.

שנה הבאה אני כנראה ידריך, זה נהדר אם אני אקבל את הקבוצה שאני רוצה כי מדהימה יותר מכל קבוצה אחרת שהכרתי, אפילו מהקבוצות שלי. חוץ מזה שזה קידום אדיר ממה שאני עושה עכשיו.

שיהיה שבוע נהדר! :)

פרח החמה.

זהו זמן פריחה.