הדימומים שבין שורותיי...

האמת, שהשבועים האחרונים היו הטובים ביותר מכל החופש, עבודה, חברים, חוסר ענק בשעות שינה, אין רגע של שקט בלי תזוזה, היה כיף לא נורמלי, כ"כ הרבה לעשות שאפילו זמן לעדכן כאן לא היה לי, אני נוסעת לסלקום ווליום מחר, עד סוף החודש, אין מקום יותר טוב לעשות בו שטויות, רחוק מהבית, מוזיקה והמון המון אנשים חדשים... אז הסק"ש הצבאי שלי יוצא מהארון הישר לחופש, בול בזמן הנכון.

נופל וקם - שבק ס'!!!

עוד ספר פילוסופי מוצלח מבית היוצר של אורסון סקוט קארד!

ילדי המחשבה סוגר את סדרת הספרים של אורסון - המשחק של אנדר, קול למתים וקסנוסייד.. למרות שזה לא נסגר פה בשבילי, אני יחזור לספר הראשון ויקרא גם את ההרחבה השנייה ל'המשחק של אנדר'. (מיותר להזכיר שהספרים מומלצים ביותר).

ועכשיו, לחלק שכל מי שקרא כאן לא פעם ידע שיגיע - הציטוטים!!

"אבל זה היה אבסורד. גופה היה גוף של אישה. ומאיפה באה הבחירה של האהבה אם לא מהגוף? האם היה משהו זכרי או נקבי באיואה? לפני שהייתה לבעלת גוף, האם הייתה גבר או אישה? ... האיואה של אנדר יכולה להיות אישה, יכולה לאהוב כמו אישה באותה הקלות שילה לאהוב עד עכשיו, בגוף של גבר ובדרכו של גבר" (עמ' 43-44).

""אני מגלה מה אני באמת רוצה כשאני רואה מה אני עושה" אמר אנדר. "זה מה שכולנו עושים, אם אנחנו כנים. יש לנו רגשות, אנחנו מחליטים החלטות, אבל בסופו של דבר אנחנו מסתכלים אחורה בחיים שחיינו ורואים איך לפעמים התעלמנו מרגשותינו, בזמן שרוב ההחלטות שלנו היו למעשה הצדקות הגיוניות, משום שבעצם כבר החלטנו עמוק בליבנו עוד לפני שידענו זאת במודע..." (עמ' 48).

"כשבני אדם פוגשים זרים - חלשים או חזקים, מסוכנים או רודפי שלום - עולה תמיד נושא ההשמדה. זה בגנים שלנו." (עמ' 103).

""כלומר, משימתנו היא משימת התאבדות".

"החיים הם משימת התאבדות, מירו. קורס בסיסי בפילוסופיה. אתה מעביר את חייך בשרפת דלק, וכשהדלק נגמר, אתה מת.""(עמ' 121). 

""אף אחד לא הגיוני", אמר מירו. "אנחנו פועלים מתוך ביטחון במה שאנחנו רוצים, ואנחנו מאמינים שפעולותינו יביאו לנו את מה שאנחנו רוצים. אבל אנחנו לעולם לא יודעים דבר לבטח, ולכן ההיגיון שלנו נבנה כדי להצדיק את מה שאנחנו ממילא עומדים לעשות, לפני שחשבנו על הסיבות לכך."" (עמ'93-94).

"ידע הוא בסך הכל דעה שאתה חייב לסמוך עליה די כדי לפעול על-פיה." (עמ' 94).

"<זה החלק שהוא שונא בעצמו>, אמר אדם. <הוא בעצמו אמר לי זאת>.

<זה החלק שבו, שממנו הוא פוחד>, אמרה מלכת הכוורת. <אבל האין זה אפשרי שהוא פוחד ממנו כי הוא החזק שבו? הפן רב-העוצמה ביותר שלו?>

<איך את יכולה להגיד שהחלק החזק ביותר של אדם טוב כמו אנדר הוא ההרסני, השאפתן, המרושע והאכזרי?>

<... אבל האין ספרו 'ההגמון' מראה שדווקא האכזריות שבו היא שהעניקה לו את הכוח לבנות? היא שחיזקה אותו כנגד כל תוקפיו? שהעניקה לו את העצמי שלו על אף בדידותו?...>." (עמ' 154).

"הכל רק אשליה. אנחנו עושים מה שאנחנו עושים, ואחר כך אנחנו ממציאים את הסיבות למעשינו, אבל הן לעולם לא הסיבות האמיתיות. האמת נמצאת תמיד מעל להישג ידנו." (עמ' 165).

"אני לא ילד, ומעולם לא הייתי. לא בגוף הזה, חשב פיטר. אז אני לא יודע אם אני מסוגל לכמיהות ילדותיות ולרומנים הנפלאים של גיל ההתבגרות. ומאנדר אני מקבל תחושה של נוחות באהבה. זאת אינה התשוקה הסוחפת שאני מייחל להרגיש. האם האהבה שיש לי כלפייך תספיק?, וונג-מו? לפנות אלייך כשאני זקוק ולנסות להיות פה בשבילך כשאת תהיי זקוקה. ולחוש רכות כזו כשאני מביט בך, שגורמת לי לרצות לעמוד בינך ובין שאר העולם, ועם זאת להרים אותך ולשאת אותך מעל לזרמים החזקים של החיים, ובו בזמן לשמוח, תמיד אשמח לעמוד כך, מרחוק, להביט בך, ביופייך, באנרגיה שלך כשאת מרימה ראשך אל הרי האדם האלה, מדברת איתם כשווה אל שווים אף שכל תנועה של ידייך, כל הברה שיוצאת מפיך, זועקת שאת ילדה - האם זה די לך שאני חש את האהבות האלה כלפייך? כי די לי בזה. והיה לי כשידי נגעה בכתפך, נשענת עלי. וכשהרגשת שאני עוזב, קראת בשמי." (עמ' 214-215).

"לא נלחמים במינימום הכוח, נלחמים בכל הכוח, כל עוד העלות נסבלת. אתה לא צובע את האויב בוורוד, וגם לא באדום של דם, אתה משמיד את היכולת שלו להשיב מלחמה." (עמ' 283).

"אנחנו לומדים שפה, ואיתה שקרים ואיומים, אכזריות ואכזבה. אתה מתחיל ללכת, והצעדים האלה מוליכים אותך אל מחוץ לחממת ביתך. כדי לשמור על שמחת הילדות צריך למות ילד, או לחיות כילד, עולם לא להיות גבר, לעולם לא לגדול." (עמ' 298)

- - -

וחוץ מהספרים, הכל נהדר, החופש הגדול סוף סוף התחיל, באיחור קצת גדול, אבל התחיל, וזה מה שחשוב.

שבוע טוב לכולם,

פרח החמה.

חופש חופש חופש חופש חופש!! :)

הרבה דברים מעסיקים אותי בימים האחרונים, יותר מכל אני מנסה לאסוף את עצמי מחדש ולחזור לעצמי, אחת הבעיות זה שאין לי מושג מה שבר אותי כל כך, אבל הוא לחלוטין עשה את זה, כבר ממזמן, משהו כמו שבועיים, אם לא יותר.

במהלך החזרה לעצמי החיים מזכירים לי מוסרי השכל ישנים, ליתר דיוק מפילים אותם עלי חזק יותר מתמיד ובאכזריות יתרה, כל התכונות שאני סולדת מהן (קנאה וכאב, אי אמונה באנשים, לא לתת לאף אחד להתקרה, צורך ורצון להוכיח את עצמי תמיד ואדישות) מתקיימות בנפשי, פתאום הפכתי למשהו אחר לגמרי; אבל ש תכונה אחת שחוויתי ע"י אנשים אחרים - פחדנות, אי יכולת להתמודד מול ההחלטות והרצונות שלנו. הנה לפנכם אני מודה, לפני כחודש וחצי ברחתי ממשהו, מקשר, לא האמנתי על עצמי אבל פחדתי להתמודד, בסופו של דבר, בעזרת הקשר עצמו חזרתי כמו גדולה והתמודדתי מול הכל, כמו שאני יודעת ומעריכה.

אבל הבריחה שלי בכלל לא משתווה לבריחה שלו, זה מוזר שדווקא בו הלב שלי והגוף שלי בחרו כדי להחזיר אותי למוטב, להיות אותה פרח שאני אוהבת ומכירה, ידעתי שאם אהיה קצת זמן איתו אחזור לעצמי, משהו בי פשוט רצה לשתף אותו יותר מכולם, לדבר איתו יותר מכולם, משהו בי בחר בו ורצה דווקא אותו, אבל הוא, בלי שידע עד כמה הייתי בקרשים וזקוקה לו ולעזרה שלו החליט לפרוש מהמרוץ איתי בלי להודיע לי בכלל (עזבו את הסיבות, הן לא קשורות למשהו שעשיתי או אמרתי), במקום להגיד לי את זה ישירות הוא נעלם, סינן, ברח.

הוא פחדן, ידעתי שככה הוא ינהג במקרה כזה, קיוותי שזה לא יקרה, אבל נו, זו לא הפעם הראשונה ודי הפלתי את זה על עצמי כשבחרתי לחזור לקשר איתו.

אני סולדת ממנו, מהתכונות האלה בו ובאנשים אחרים בכלל, אני כל כך מעריכה אנשים שמסוגלים להגיד את אשר הם חושבים ומרגישים בצורה ישירה, בפרצוף, אני מעדיפה שידחו אותי מאשר שיתחמקו ממני וישאירו אותי בחוסר וודעות, תלויה באוויר, מחכה.

אז זהו, שלמדתי את הלקחים והתחלתי ליישם אותם בחיים שלי, אני מפסיקה לחכות, כבר מזמן הפסקתי, אני לא משחק, בטח שלא יו-יו ואין שום סיבה שאני ארגיש ככה או שאנשים אחרים יחשבו אותי לאחת כזו, ומלפני כמה ימים (עד כמה שזה קשה אפילו איתו) אני דואגת להציג את זה טוב מאוד.

אני בזה לפחדנות ולחוסר ישירות ובגלל זה משהו בי בז גם לו.

פרח החמה.

מצליחה לחזור לעצמה גם בלעדיו..