אולי אני שונאת אתכם כי אני מרגישה דחויה
אני לא דחויה אבל, אני דחיתי את עצמי מפניכם,
לא רוצה להשתייך
לריבוע
אך מי אני שאומר שזה ריבוע
לפעמים אני מרגישה שאני יודעת
דברים שרובכם לא יודעים, לא מבינים
זה לא מעסיק אתכם בכלל
אבל אותי זה כן
משום מה
נואשת למצוא מישהו להזדהות איתו
לשפוך לו ולראות על פניו שהוא מבין, כל מילה כל מחשבה
שלי
לא מוצאת
צריכה להמשיך לתפקד
החיים לא עוצרים
אז למה אני עוצרת, מביטה
בוחנת
אבל לא מגיעה להבנה
הכל מחשבות מחשבות מחשבות
למה אני חיה אותך
חיה אותי?
מחזיקה את עצמי בכוח
מחזיקה לא להשבר
שזה בעצם מגוחך, כי אין לי מה לומר לך
צליל, מילים קצרות ואז פעימות לב מהירות
אוזניים דרוכות
מוכנות לפעולה
מתכוננת להכיל את התהום שלך
את הכאב שלך
אותך ורק אותך
ואז שוב אני אבודה
איפה אני?
איתך בתהום
איתך במרום
לא איתך בכלל
וגם לא איתי
איפה את ואיפה אני