לפעמים את מדברת את המחשבות שלי.
השעות איתך כל כך קצרות, במיוחד אחרי שחלק מהזמן צריך להתאמץ לגרום לך להגיע למצב שאת מורידה את כל המסכות(אני לא אוהבת לקרוא לזה מסיכות כי את שקופה בעייני)
לפעמים בא לי להישאר איתך ימים.. לא ללכת הביתה, לעבור איתך לאט לאט את השלבים של השעות של היום, לאט לאט לראות אותך מתעייפת, מתרצה, בוכייה, עצובה, שמחה, מתפוצצת.
מצחיק שאנחנו רואות אחת בשניה את עצמנו, לפחות אני יודעת שאני לא איזה פנטזיונרית ושאת מודעת לחיבור הזה אפילו עוד יותר טוב ממני.
אני לא רוצה שיצא בשום דרך בפוסטים האחרונים איכשהו שאני עדיין מאוהבת בך, או אובססיבית אלייך,
זה כבר כל כך הרבה מעבר לזה..
אני יודעת איך הרגשתי בעבר ואיך אני מרגישה עכשיו,
הרגש שלי התבגר, הוא כבר לא כזה ילדותי ועיוור, הוא לא מוכן לצאת בכל רגע לכבוד כל עובר אורח, והלב שלי גם כבר לא מתפוצץ מכל מילה שאת אומרת(לעומת אנשים אחרים חוץ מענבר אבל הוא לא מתפוצץ או התפוצץ אף פעם אבל)
אני יודעת אותך. [ ויש הרבה משמעות במילה לדעת]
(ענבר תודה על זה שאת מחכימה אותי)
אני מרגישה חיבור ממש חזק עם שתיכן
אני לא חושבת שזה רע.
שיהיה לילה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שחר השפיצית אש