וול, אז האפשרויות החוקיות לעיניין הזה לא בדיוק יעילות ולא יתרמו לי הרבה אז פשוט ממשיכים לספור לאחור עד שדברים יתחילו להסתדר (67!).

אבל לפחות יש אנשים שיהפכו את כל העיניין הזה לנסבל יותר.

החיוך נשלף יותר ויותר, ואומנם אני עדיין במצב הזוי לחלוטין, ואומנם אני לא מצליחה להתרכז בכלום, ואומנם אני לא מספיקה להטריד את עצמי עם מחשבות על העתיד ועל מה הולך להיות פה עוד 67 יום, אבל אני משתדלת לעשות הכל עם חיוך.

יהיה בסדר.

דברים עוד ישתנו.

ואין דבר שאני אוהבת יותר משינויים.