12 ימים בכפר החורש.

11 תמונות שלי באתר התנועה

10 חוגים בכל מחנה

9 ברחתי לברוש\אלון

8 מקלחות [דיייייי]

7 התעפצויות[ניקורי שינה] ביום

3+3 חברים וחברות ממש טובים חדשים.

5 פעולות ביום

4 נקודות שבירה

3 לחם עם שוקולד ביום

2 החוג הכי מגניב

1 טקס סיום.

אלוהים אדירים,

היה כלכך כיף!

ועם זה, היה קשה. היה קשה לישון, היה קשה לאכול, לנשום, לעבור פעולות, להתקלח, לקום בבוקר ..

להחליף בגדים, להטעין את הפלאפון, להרוג ג'וקים, להשיג חלב, למצוא עט...

כל דבר שביום יום נראה טריוויאלי...... ב12 ימים האלה היה קשה.

חוץ מדבר אחד - החברים.

טוב, הייתי מחנה אורן.. וכידוע, אורן = כבוד ועוצמה, משפחה. [מורעלת שכמותי], והמחנה היה אחלה.

[אז מה אם המורל של ברוש אדיר ושלנו לא!

לנו יש את becoming insane, הידוע בכינויו - 'הטראנס שיש לכולם בפלאפון']

'רק באורן!'

חוג 2.

כבר כשהגעתי... ביום הראשון, חוג 2 חייכו אלי.

 אז חייכתי אליהם בחזרה. לא לכולם, אבל רובם ממש אחלה. מסתבר שאני בכלליות בנאדם חברותי.

אוה כן,  אם תקראו פה באיזושהיא דרך,אני אוהבת אתכם פול!

אוכל.

לא משהו בכלל. הקוסקוס והאורז היו אכילים, וטוב, השניצל תירס [מי אמר חוג 2 צמחונים?]..

אבל מעבר לזה כלום. לחם עם שוקולד בוקר וערב, לפעמים מחדשים בקוטג'.

תאמינו לי, מתכון להרזיה.

[ואני מדברת על 2.43 קילו!!!]

כבוד!

הניווטים.

המבוקר הלך סבבה.. טוב נו, איך לא... כרמל ואדווה וכל אלה ניווטו.

הבדד היה קצת שונה D:

קצת נאבדנו ובחרנו בדרך הקשה, אבל עמרי ספג את זה והתמודדנו עם זה כמו שרק חוג 2 מתמודדים -

בהומור, ובבכי. [בנינו, זה ושניצל תירס זה ה-שילוב!]

קושקוש הצלם הזה!

חברים.

נראה לי אידיוטי עכשיו להריץ את כל הטריליון אנשים שעשו לי את המחנה,

אבל אני אכתוב אחד אחד את השמות של החוג שלי, כי אני באמת אוהבת אתכם.

ענבר, נתן, רז, ליאור, אליאור, ניצן, יותם, מורן, שיר, טליה, אור, לירון, אדר, מיה, ירדן, אדווה, מאי, עמרי, כרמל, אנבל ורוני.

מעבר לחוג, הכרתי כאן אנשים מדהימים, וחידשתי קשרים עם כאלה שהם לא פחות מדהימים.

הייתי רוצה תמונה של כולנו אבל הצלם התנועתי הבין שאני לא פוטוגנית ודיי ויתר על רובן.

אז אחת מהניווט עם נתן [רב פקד נתן בשבילכם], וזהו.

סגן ומפקדת.

רונה ואלון!

קשוחים ככל שתנסו להיות, ובמיוחד אתה סגנצ'יק... אני יודעת שבמעמקי הלב שלך, אתה אוהב אותי!

3 עונשים נתת לי, אבל היי! זה מה שזוכרים בסופו של דבר.. D:

כיכר, שביל, ושמות לנמלים.     ריספקט!

סגנצ'יק, תעשה לי שביל!

בכללי.

אני מתה להגיד שהכל היה סוכר. ושלא היה לי קשה, ושנהניתי מכל דקה..

אבל זה פשוט לא נכון. חטניקים למינהם - אתם רוצים את זה!

זה קשה וחופר ובא לך להתאבד על המדריכה הנאצית שלך, אבל זה שווה את זה.

כל דקה מה12 ימים האלה היא קדושה... גם אם היא זמן של חדר אוכל המאוכלס בשבט האורי כדורי.

אני נהניתי, לפחות 89% מהזמן, ובגלל האחוז הגבוה הזה אני יודעת שאני גם אדריך.

נפגש בפוסט תמונות המטורף שילך כאן ברגע שאני אעביר למחשב ואוסיף את כולם למסן.

הקוראים בבלוג של ענבר,

לעבודה להגנה ולשלום -

עלו והגשימו.

333>