קראתי היום את הפוסט האחרון של יובל, שחזר לכתוב אחרי הפסקה כפויה.

קראתי שם שמכר שלו נפטר בשבוע שעבר. מהפוסט עצמו עוד לא הבנתי במי מדובר. התגובה של בוהו עשתה לי מין: "רגע. יכול להיות?!" חיפוש קצר בגוגל הבהיר שאכן, מדובר בנדב מהשושן.

את נדב יצא לי לראות בכל פעם שהייתי בשושן. אי אפשר היה לפספס אותו שם. תמיד ליד הבמה. שר עם המופיעים. יודע את התנועות של השירים. מעיר הערות ביניים. (אם אני לא טועה, הוא הוגה השם "השניה" לקיארה). כמה פעמים גם ראיתי אותו מופיע. מוזר. הפעם הראשונה שראיתי אותו מופיע היתה בלילה הראשון שלי בשושן, והוא הופיע גם בפעם האחרונה שהייתי בשושן, לפני הפציעה.

פעם אחת יצא לי להחליף איתו כמה מילים. זה היה בלילה שבו חזרתי לשושן עם בוהו, שהצליח לחתוך מוקדם מהעבודה. כשנגמרה ההופעה עמדנו בחוץ עם כולם. מתקשים ללכת הביתה. גם הוא היה שם. עמד לידינו, ודיבר עם בוהו (כמה קינאתי בבוהו באותו ערב על ההיכרות שלו עם כל האנשים משם. מי היה מאמין שיבוא יום וגם אני אהיה בקשר איתם/איתכם :)). אני כמעט בטוחה שאיפושהוא פה מוזכרת השיחה שלי עם נדב, אבל לא הצלחתי למצוא את זה. לבשתי (כרגיל) שחור. בגלל שהיה לי קשה להחליט מה ללבוש כשיצאתי עם שותפה שלי לחלק הראשון של הערב (כי יש הרבה שחור בארון) יצא שלבשתי חולצה צמודה משהו בלי חזיה. נדב עמד איתנו והסתכל עלי ופתאום אמר: "את לא יכולה להתלבש ככה. החולצה הזו בלי חזיה עושה לך חזה שטוח וזה לא מחמיא". ואז הוא הסביר לי שאני רזה ונראית טוב, אבל יש לו הצעות לשיפורים וכל מיני דברים כאלה. באופן מפתיע זה לא הביך אותי, או העליב אותי (תגובה הגיונית במקרה שלי במצבים כאלה), אלא להיפך. צחקתי. זה היה חמוד איך שהוא מצא לנכון לייעץ לי בעניינים האלה כמה דקות אחרי שהכרנו. אולי בגלל שהוא גיי זה הרגיש לי נוח ולא חוצפה או סוג של חדירה מוגזמת למרחב שלי, כמו שיכול לעשות אפילו סתם מבט של גבר סטרייט ברחוב. אחרי ההיכרות הזו ראיתי אותו עוד כמה פעמים, אבל לא דיברנו יותר. לא יצא. ועדיין-כשראיתי אותו נזכרתי בחיוך בשיחה ההזויה ההיא...

היה מוזר לקרוא היום שהוא נפטר. בסך הכל ילד בן 20. עצוב...

הפעם האחרונה שאני ראיתי את נדב, כשוואנדה גורג'ס:

יהי זכרו ברוך.