כי זה מה שהמוח שלי עוד מסוגל להפיק מעצמו אחרי עבודה מאומצת כל היום -

1. אני חיה. (כאילו-זה ברור). הסברתי לכל האנשים (שהרשימו אותי בדאגה שלהם היום) שכל עוד לא מדובר בפיגוע במקום העבודה שלי, אין מצב שיקרה לי משהו. מגיעה לשם מוקדם מאוד, ובדרך כלל יוצאת מאוחר מדי ומותשת מדי בשביל להסתובב איפושהו.

2. אתמול האמת יצאתי מוקדם. איזשהו כאב בטן לא ברור שהשתלט עלי בצהריים ונכנעתי לו בארבע. גם אז הייתי בטוחה. נסיעה ישירה לדירה. מקלחת והתחפרות במיטה עד הערב. כמעט 3 שעות של שינה שקמתי ממנה כמו חדשה.

3. כנראה שלא ממש חדשה. עובדה ששמתי לב שהארון שקניתי לא בצבע שרציתי וחשבתי שקניתי רק כשהוא עמד מורכב כולו בדירה. כס.

4. דווקא היום, כשהחלטתי לבקר שוב בחדר אוכל הבית שאליו הולכים בעבודה החדשה אחרי הפסקה של מעל שבוע מישהו התקמצן על הרוטב של הפסטה ואחרי שפינטזתי עליה כמה ימים - א-כ-ז-ב-ה

5. על הפיגוע שמענו בזמן ארוחת צהריים. כל אחת שיתפה בחוויות הפיגועים שלה. מסתבר שכמעט כל אחד היה מתישהו ליד/כמעט. כשחזרנו לעבודה דיברו ברדיו על הפיגוע וכינו אותו: "פיגוע הטרקטור". זה נשמע מוזר.

6. המעופפות השבוע גרמה לי לשכוח בבית של ההורים את שקית הנעליים, מה שמאלץ אותי כבר יומיים להסתובב עם מגפיים! עוד יום אחד וזהו!

7. מצחיק שאחרי שאת מתרגלת לדבר עם חברה תקופה ארוכה בדיבוריות, כשהיא מתקשרת מטלפון רגיל - לוקח לך כמה שניות לזהות אותה בלי רעשי הרקע וההפרעות בקו