שעת ערב מוקדמת.
הסבינה הולכת לזרוק תפוח לפח.
ואז זה מתחיל.
היא שומעת קולות.
מתרכזת.
נשמע כמו טפטוף של מים.
במרפסת שמחוברת לדירה.
דמט.
תהליך הסקת מסקנות מהיר.
התוצאה: כס. הדוד התפוצץ.
ממהרת לסגור את הדוד.
מנסה להציץ ברווח בין קיר האבנים לארון.
מריחה ריח של רטיבות.
נוגעת בעדינות.
האצבע יוצאת רטובה.
הראש חושב מהר.
הולכת לדלת של המקלחת, שמעליה בבוידם נמצא הדוד.
מתארת לעצמי שגם משם מטפטפים מים.
אבל לא.
מביאה את הסולם ועולה לבוידם.
בחשש גדול פותחת את הדלת.
מציצה פנימה.
נראה יבש.
מתקשרת לאבא.
"נראה לי שיש נזילה בקיר.
הכל רטוב.
מה לעשות??!!"
"להרגע.
תסגרי את הברז של המים"
"אני לא יודעת איפה הוא" (מאחוריך על הרצפה)
"אני אתקשר לאח שלי. הוא טס מחר בבוקר. אני אשלח אותו אליך"
"טוב"
ממשיכה ללכת מצד לצד.
מביאה פנס.
נראה רטוב.
ויש מין כל מיני גושים צהובים.
מנחשת שזה מין קינים של בעלי חיים שעומדים לבקוע.
בטח יצורים שהגיעו לשם בגלל הלחות.
ואיזה לילה מחכה לי.
ורציתי לראות את לאהוב את אנה אחרי מקלחת.
דווקא נראה היה אפשרי.
וכבר לא.
אח של אבא מתקשר.
מנסה להעריך את הנזק כדי לדעת מה להביא איתו.
הוא יוצא לדרך.
אני ממשיכה לבדוק בבוידם.
לחקור את הצרה.
לבדוק שהיצורים לא יצאו מהקינים.
...
...
...
אמממ...
הקיר נראה פחות רטוב מקודם.
עם האור החזק נדמה שהוא ממש יבש.
והיצורים-
האור לא עושה להם כלום.
והטפטוף נעלם.
גם הריח מרגיש פתאום כמו ריח של אבק על האבנים ולא רטוב.
...
לא יכול להיות.
...
או שכן.
...
אח של אבא מגיע.
מצויד בפנסים. מברגים, מפתח צינורות ועוד כלי עבודה.
...
"אמממ... יכול להיות שטעיתי"
"בואי נראה"
"אתה רואה רטיבות?"
"ממש לא"
"והיצורים?..."
מושיט יד ונוגע (כשאני עוצמת עיניים)
"זה...
דבק.
בטח כששיפצו פה נשאר על הקיר.
לא ממש חקרת את הקיר קודם אז זה נראה לך חדש"
"אופס. מצטערת.
אזעקת שווא..."
"לא נורא"
"היית עם הילדים לפני הנסיעה?"
"לא. נמנמתי מול הטלויזיה"
"אופס. סורי"
"לא נורא. העיקר שנגמר ככה"
"כן. כנראה"
"תתקשרי לאבא. הוא עוד מסוגל להגיע"
"כן. אז.. תודה. ושוב - סליחה"
"זה בסדר. ביי"
...
"אבא. טעיתי. אין כלום. אני לא מבינה איך דמיינתי הכל
וסתם הדוד בא. כמעט ישן"
"לא נעים. אבל העיקר שהכל בסדר"
צוחק
"תקחי את הכדורים הנכונים, אה?!"
אלוהים יודע מה עבר עלי... ג'יזס.