לפני שאני מפספסת את המומנטום,

ולמרות שלגמרי יש משהו אחר שאני חייבת לעשות,

הגיע הזמן לפרט את ראשי הפרקים מהפוסט הלפני אחרון:

אז הגעתי לואן גוך (שבשבילי הוא עדיין ה"שושן" בשיחות עם אנשים).

דבר ראשון שמתי לב שהוא נמצא בדיוק מול המרקיה (נוט טו סלף: הגיע הזמן לבקר במרקיה פעם ראשונה אחרי כמעט 9 שנים בעיר. חורף זה זמן מצוין. מישהו מצטרף?).

הגעתי ראשונה, אבל למודת נסיון (מצוין) מהפעם הקודמת שהגעתי לבד לשושן, נכנסתי פנימה ומצאתי לי כורסא אדומה לחכות איתה לחברים שיצאו לדרך מ"אי-שם".

כמו שכבר סיפרתי-ליאור (הנשמה) קלט אותי (בחורה בשחור בולטת על כורסא אדומה) והגיע להגיד שלום.

עשה לי מאוד שמח שהוא נשאר לדבר-על ההופעות הבאות, על יומההולדת המתקרב (אני אהיה שם), ואפילו קצת על הבלוג, הגיל של הכותבת והשם האמיתי שלה.

(שוב תודה, מאמי )

תוך כדי השיחה עם ליאור הגיעו החברים (המדהימים) שלי! והתמקמנו בפינה שמצאתי, אני מהנדסת תנוחות על הכורסה, שהיתה נוחה להפליא, אבל נמוכה מדי בשביל ההופעה, והם על איזה משהו מעץ שהיה שם ועל הרצפה מקדימה (הדלפק בשושן עדיין זכור כמקום נוח יותר לצפייה. נוט טו סלפ: בפעם הבאה לעמוד קרוב לבמה). הם קנו וויסקי, הנקבה שאני קנתה קוסמופוליטן.

יחד עם החברים שלי הגיעה בריג'יט המותק (לא התאפקתי ונגעתי לה בציצים. מרחוק הם נראים רכים יותר). בין לבין עברו גם גולי, טל הכל כך יפה ואלכסנדרה. מממ... אם היא היתה אמיתית הייתי נלחמת עליה. (אתה כל כך יפה(FA)!!!!!!!)(בהמשך הסרטים מיו טיוב)

ההופעה התחילה והיתה מצוינת (התייחסות יותר ספציפית תהיה בהמשך, ליד השירים).

היינו במצב רוח מעולה.

צחקנו המון.

גלינה יצאה לסיבוב בקהל.

מי שהעזו לבקר בשירותים שצמודים לבמה זכו להתייחסות ממנה.

האויר היה צלול מסיגריות, אבל מסריח מצ'יפס. יותר עדיף סיגריות.

בסוף, לראשונה מאז הכרתי את השושן, לא היו הדרנים. כאילו, לא בדיוק.

מסתבר שמישהו לא הביא את השירים של ההדרנים (), אז אחרי כמה נסיונות (משעשעים האמת) לשיר לבד את סינדרלה, כשעמית עושה פנטומימה (מעולה!) ברקע, ואחר כך שוב סינדרלה ואפילו יואל בטלפונים ניידים, וחוסר שיתוף פעולה מצד ליאור וטל, הוחלט להרים ידיים ולסגור את הערב.

נשארנו עוד קצת בחוץ, בשביל קצת לדבר וקצת להיפרד (ממש קשה ללכת בסוף).

חיבוק אחרון(?)(בינתיים) מהזוג שנוסע רחוק. כל כך שמחה שחצינו את הגבולות. תהנו מלא אי שם. וחסר לכם אם לא תבואו איתי מדי פעם לגעוואלד (חע. למדתי לכתוב נכון ) כשתחזרו. כיף איתכם שם. אוהבת אותכם הרבה

עכשיו השירים (יש הרבה הפעם)(כבר בלי הרקע הסגול. מתחילים להתרגל למעקה ולמרחבי הבמה החדשה. לכם זה בטח יותר נוח...בתור צופה דווקא חיבבתי את הארגז שעמדתם עליו בשושן :)):

ראשונה, מיי לאב, אלכסנדרה:

שניה, שיר-קאן המותק, בהופעת בכורה בבלוג (בחירה מצוינת של שיר):

שלישית: בריג', או בשמה המלא: בריג'יט. ויותר מלא: בריג'יט דלאוור:

רביעית: ה-גלינה. פרפורמרית מעולה. כל כך מצחיקה. מתה על תנועות הגוף שלה. זכיתם- שני שירים בסרט אחד (מזכירה לכם: כפפה וזה):

ואחרונה חביבה להפעם: שוב ה-אלכסנדרה. יפה שזה כואב. בפעמיים האחרונות שאני רואה אותה מופיעה יש לה קטע להוריד את הפאה בסוף. הפעם גם את הציצים. הייתי הורגת בשביל רגליים כאלה!! (הצלחת להיפטר מהלק לפני ארוחת צהריים בסוף? (כן, מנסה איכשהוא להוציא ממך תגובה כאן. נראה אם הפעם יצליח )

זהו להפעם....

לילה טוב וכאלה.

אני

טוב נו, הדרן:

אלכסנדרה (יש לכם בעיה עם זה? חבל.. כי ככה זה פה) וכיאה להדרן משובח, הפעם אלכסנדרה בשיר האחרון לגמרי שלה בשושן

(כן. פה היתה הפעם הקודמת עם הפאה. וכן. עושה צביטה בלב. עדיין... )

עכשיו זהו.

* למי שאיכשהוא לא הבין מה החוט המקשר בין הנאמברים.