השבוע נסעתי לעין כרם. הבית חולים. להתייעץ עם מומחה לגבי הפציעה שלי.

להחליט אם יש טעם להילחם בביטוח לאומי או להניח לזה.

להלן המכתב איתו יצאתי מהרופא:

"הנדון: הגב' סבינה

כ- 7 חודשים לאחר קיבוע פנימי של שבר XXXXXX.

ניתן XXXXXX מצליעה, דלדול שרירים, הגבלת תנועות, קיצור הרגל.

אין ספק שיש צורך בטיפול פיזיקלי אינטנסיבי כדי לשפר חלק מהפרמטרים שציינתי: חיזוק שרירים, XXXXXXX XXXXXXX, שחיה, הידרוטרפיה וחדר כושר

פרופ' שווה ביותר"

(ה-XXXX באים במקומות בהם הכתב לא ברור. בכל זאת-רופא.

השם שלו שונה מזה שציינתי, אבל כה הולם אותו. מסתבר שרופאים אורטופדים הם עם משובח במיוחד. חלקם לפחות)

בשורה תחתונה - אני אפגש שוב עם העורך דין. כנראה שנלך על מלחמה קטנה.

מה עובר על הבנות האהובות עלי בטלויזיה?!

אנה שוכבת עם איש גדול ומפחיד שהיא בכלל לא מכירה ככה פתאום

איה בוגדת ברן ושוכבת עם יוחאי. (לה אני סולחת, נראה לי. ברור שמה שיש בינה לבין יוחאי הרבה יותר חזק ממה שיש לה עם רן. ורן מעצבן. וגם הוא מסתכל לצדדים. ועדיף שיגמר לפני שמתחתנים. ומשיכה וסקס טוב זה משהו חשוב. מאוד. אצל אנה זה סתם. אין שם רגש. סתם לכלוך בעיני)

אני לא יודעת מה באמת היה שם במשפחה המעוותת של רוז. אבל כשאמרו שזו הפרשה הכי מזעזעת. שלא היה דבר כזה בישראל. שזה סוג של שיא של אכזריות - נזכרתי בהודיה קדם ותהיתי אם שכחו אותה, או שבאמת יש גרוע מזה - וזה מה שעבר על רוז האומללה. בלתי נתפס שאנשים מסוגלים לפגוע ביצור כל כך חסר ישע כמו ילד קטן. הקלות הבלתי נסבלת של התעללות בילדים. צריך להמציא עונש נוראי לאנשים כאלה. שהחיים שלהם יהיו חיים של סבל מתמשך ובלתי נגמר. שיעדיפו למות מאשר לחיות את העונש שיגזר עליהם.

אחרי הדבר האחרון לא ממש בא לי להמשיך. סוג של קצרצרים מהקל אל הכבד או משהו כזה. תעשו עם זה מה שבא לכם.