אני אלעס מקל ארטיק בשיניים ורודות ואתה תמצוץ את הסוף של האפרסק בחולצה קצרה ומלוכלכת.

הימים רק הולכים ומתחממים, ואתה פה לידי

עיניים כחולות

אפרסקים

יש לי אוויר בריאות שעבר אצלך בקנה הנשימה כבר אינספור פעמים וחצי מילימטר שמפריד אותי ממך, ובכל זאת אנחנו כל כך רחוקים אחד מהשני.

האף שלי מתנגש בשלך ובעיניים אנחנו עדיין מרחקי זמן אינסופיים, אני חושבת שאני מבינה אותך אבל אין לי ממש את כל המלים להסביר לך שאני

כל ההברות מאבדות את החשיבות מולך עוד מלפני שהן כובשות את חלל הפה, ואתה עוזר לי להשכיח את כל הדברים בהם אני מצטיינת וככה כשעכשיו אתה לידי אני יכולה להתמודד אתך רק באמצעות הקושי, והכל רץ מהר או לאט מדי אצלי בראש

ואני

כמו משהו שנמס והספיק להתקרר, אתה מסביר ואני מרגישה כמו במשחק הכסאות נגד כל הדברים בהם היה לי כל כך טוב להאמין, ואתה מרגיש את השפתיים שלך מתנגשות בשלי, ואני רק מרגישה את עצמי נוזלת החוצה מכל החורים ואני כבר באמת חושבת שאני מבינה אותך אבל אין לי ממש את כל המלים להסביר לך שאני. באמת.

אני מתקפלת בתוך רגשות שמעולם לא הרגשתי, אתה מדליק ומכבה את האור ואני מתלבשת ומתפשטת ולא מבחינה בהבדל, בחוץ רק נהיה רותח

אנחנו מזיעים וכל מה שאני עלולה להגיד כבר איבד את החשיבות עוד מלפני שנאמר, ואני עיניים בצבע שעייף ממונולוגים שלא נגמרים ועכשיו אני רק רוצה לבלוע לך את הרוק כדי שלא תפסיק לספר לי ואני אוהבת אותך כשאתה עושה את זה לאט ובנשימות כבדות, וזה בלתי נשכח

ואתה בלתי נשכח; אתה מדהים כמו משהו שאפשר רק לחלום עליו גם בלי להתעורר, ואני הייתי זקוקה לכל המלים בעברית כדי להבין שמעולם לא היית שווה אף אחת מהן, כל החרוזים ומטבעות הלשון מתנוונים לגבישים של רגש גולמי חסר צורה ובטעם שיותר חזק מהכל, וחוץ מללחוץ אליך את האצבעות ולהצמיד את הראש למפתח הלב אתה תניח לי לעבור דרכך רק לאחר שאתקלף מעצמי ואצעד ברגליים הכי רועדות בעולם כדי להבין ממך הכל מהכל על הכל.

אלוהים מספיק אהב אותך כדי לעצור לי את הנשימה, והאמין בך מספיק כדי לתת לך להתמודד עם דברים שלא מתקרבים לשום דבר שאי פעם עלה הדעת, ועכשיו כל המרדפים אחריך התאפסו ברגע שהסתובבת אליי עם הפנים, וכל מה שהיה לי חשוב להשמיע נאלם בבת אחת.

כל המלים בעברית איבדו מחשיבותן כשאתה כאן. אין לי דבר להגיד.

עכשיו, אני רוצה להקשיב.