,When you cried I'd wipe away all of your tears
When you'd scream I'd fight away all of your fears
And I held your hand through all of these years
And you still have
All of me"

אף פעם לא הייתי מאוהב. אף פעם, עד שנה שעברה. השנ שבה הרגשתי את ההרגשות הנפלאות והיפות שכל כך נשכחות בעולמינו כיום.

היום אוהבים בדרך כלל לא בעזרת רגשות ולא את האדם אלא תמורת משהו שלבן אדם הזה יש: כסף, כוח, השפעה, מראה, פופולריות.

 אבל אני אוהב תמורת כלום. כלומר אני לא מצפה כתגובה לאהבה לי כלום(בחפצים או משהו) כמו כסף וכו. אני רק מצפה שיאהבו אותי בחזרה,

שיעריכו אותי וקבלו אותי כמו שאני.

אני אוהב אותה כי אני מרגיש ככה. לא תמורת איזשהו חפף או משהו אחר. אני אוהב אותה בגלל מישהי, ובגלל מה שאני מרגיש: אהבה.

אנשים יגדו שאני סתם ישן ויותר מדיי רומנטי. הם יגידו שאין דבר כזה אהבה. אז אני אגיד להם שהם אינם צודקים!

אהבה יש!! הבת זוג שלי, אנה, היא האהבה שלי, שאני אוהב אותה.

כאשר היא עצובה אני עצוב, כאשר היא סמעה, אני סמח.

כאשר היא נפגעת, אני מדמם...

אני לא יכול לתאר מה יקרה אם אני אעבד אותה. 

כן כאשר אני עצוה אני לפכמים בוכה. ואני מודה לזה, כי כיון אנשים כל כך מנסים להסתיר את הרגשות ו דמעות שלהם.

אז אני לא. אני בוכה ומודה לזה.