השמים על סוס,

במצעד של הסתיו,

מטגנים את כל מי, שמגיע כבוד לו,

ושקרים הם מראים, מלחמות...

אני חי על שעון,

על שנים בלי הנשף,

והשיר כמובן מהסוג של הגשם,

ושירי לא נגמר...

לא קבור...

והשיר הוא תשובה למכתב של העצב,

הטיפות של הרוח,

הם קברו את השמש,

כמו הנר שנכבה, זיכרון של האמש,

ניצחון על כתפיי,

ולמות בלי הפחד,

לוותר על הקרב...על חיי...

ואם סוף לעולם, גם לאלה שמתו,

ושירינו נמצא בשמי העולם...

וזכור לי היה,

את חיי כבר חלמתי,

ובסתיו שהיה נעלמו...

ואם כל מה שכאן, נעלם,

ואם כל העולם נעלם,

ה' תאהב אותנו בשקט.

לפעמים החיים, הם צומחים כמו הפרח,

זה אומר חברי, הוא עבר גם בינינו,

אך קשה לראותו...

הה' תאהב, אותנו בשקט,

תאהב את כולם בלי כל סיבה,