תנו חיוך הכל לטובה

כן כבר שבוע יש חופש. אז מה?

אלו חודשיים ששוב אני לא רואה אף "חברה"

ויושבת בבית כמו בטטה. בלי שמישהו יתקשר או ישאל אם אני רוצה לצאת או משהו.

חודש שאני לומדת לשון כי לישון בשיעור היה כ"כ טוב.

שבועיים שמתוכם אלוהים יודע כמה פעמים אני יראה את דוד שלי שלא ראיתי אותו 3 שנים

(נראה לי שזה עוד מעט יהפוך ל4) למרות שאני ממש רוצה אבל אני לומדת.

לפחות משהו טוב כן קרה

חידשתי קשר עם חברה/ ידידה

בחמישי לפני שבוע עשו לי כמה בנות מסיבת הפתעה (אז תודה)

קיבלתי אתמול 2 מדליות בכדורסל על הצטיינות וזימנו אותי לבוגרות.

אבל עדיין זה לא מפצה על ההרגשה של ההחמצה של "למה ישנת?" "למה לא הקשבת?" "למה לא התכוננת או הכנת שיעורים?"

סוף לסיפור / יהודית רביץ

**גם השיר מהפוסט הקודם של יהודית**