סיפורי שורשים

בשנת 1941 הייתי בת 13 שמי היה שולמית בנימיני, היום כהן.

היו לי אופניים ואיתם חילקתי חלב.

ברחוב אלנבי גרה משפחת בנין Banin מעדן, סיפקתי להם חלב, בדרך אליהם נכנסתי עם האופניים ברחוב ללא כניסה.

הגיעה מכונית פרטית ממולי, התנגשנו. נפלתי. הגלגל הקדמי של האופניים התקפל לשניים. בעל המכונית הרגיע אותי,

אני פחדתי שיצעק עלי, רעדתי כמו עלה, הוא דאג לשלומי. בקצה הרחוב היה מתקן אופניים. הוא, הנהג, לקח אליו את האופניים ושילם לו 3 לירות לתיקון.

לקח את הכתובת שלי ושלח אלי מכתב הערכה על שאני נערה עובדת וכדאי שאשמור על עצמי. הציג את עצמו כמוכתר של בית אלפא.

היום, שנת 2008 אני בת שמונים, ניסיתי לברר על האיש הזה אבל כולם אמרו לי שלבית אלפא לא היה מוכתר.

הייתי נוסעת לפנות בוקר ב- 4:30 לצפון ת"א לשיח' מונס, קונה 2 כדי חלב, 15 ליטר כל אחד ועוד 2 כדים מתנובה.

חוזרת ומחלקת בשכונה, בכרם. גומרת כד אחד, חוזרת הביתה לקחת עוד ושוב מחלקת. לפעמים עזרו לי אחיי. ציון, שושנה, היא לא אהבה.

ככה היה לי תמיד כסף בכיס ונהניתי מזה.

באחת הפעמים חזרתי עם כד ריק, היה בו חור.

לא הבנתי למה האנשים ברחוב צועקים אלי...

15 ליטר הלכו לאיבוד.