Sweet Dreams (Are Made of This) / Marilin Manson
Sweet dreams are made of this
?Who am I to disagree
Travel the world and the seven seas
Everybody's looking for something
Some of them want to use you
Some of them want to get used by you
Some of them want to abuse you
Some of them want to be abused
Sweet dreams are made of this
?Who am I to disagree
Travel the world and the seven seas
Everybody's looking for something
Some of them want to use you
Some of them want to get used by you
Some of them want to abuse you
Some of them want to be abused
I wanna use you and abuse you
I wanna know what's inside you
Whispering) Hold your head up, movin' on)
Keep your head up, movin' on
Hold your head up, movin' on
Keep your head up, movin' on
Hold your head up, movin' on
Keep your head up, movin' on
!Movin' on
Sweet dreams are made of this
?Who am I to disagree
Travel the world and the seven seas
Everybody's looking for something
Some of them want to use you
Some of them want to get used by you
Some of them want to abuse you
Some of them want to be abused
I'm gonna use you and abuse you
I'm gonna know what's inside
Gonna use you and abuse you
I'm gonna know what's inside you
חלקם רוצים לנצל. חלקם רוצים להיות מנוצלים. חלקם רוצים להתעלל. חלקם אוהבים כשבהם מתעללים. וככה בעצם בנויות כל מערכות היחסים בעולמנו, לא? זה מה שכולנו מחפשים....
ואם לומר את האמת, אם היו פשוט באים ואומרים לי שאלה כל סוגי האנשים שיש, הייתי אומרת "מה פתאום?!" ומוחה בתוקף. והרי אני לא רוצה לנצל, להיפגע, או כל הנ"ל. אני לא רוצה בכלל מערכת יחסים שמבוססת על זה. אני מחפשת מערכת יחסים שמבוססת על אהבה, עניין, ואולי אפילו הערצה, הדדיים. וכל זה בונה את האמונות והפילוסופיות שלי לגבי הנושא המתוסבך הקרוי "אהבה".
אך האם כל זה בכלל עומד במבחן המציאות?
בואו נבחן את זה. אז ניקח את האידיוט שאני אוהבת עכשיו. ניאלץ לומר "אוהבת", כי הרי יש לי רגשות כלפיו, לא? גם אם אין לי שום סיבה להרגיש אותם, הם שם.
מכל מקום, הוא לא מדבר איתי בכלל. גם לא "היי, ביי". וזה לא שהוא מעולם לא דיבר. פעם הוא עוד היה פונה אלי, שולח מבטים, זורק הלצה או שתיים כדי להצחיק אותי. והוא אפילו הסתובב איתי במשך יום שלם לפני הבגרות במתמטיקה.
חתיכת סנוב. הערתי לו, אמרתי לו שמפריע לי שהוא אפילו לא עונה לי כאני אומרת לו שלום, והוא אמר "היי" כמה פעמים, ואז שוב הפסיק. כעיקרון, מאז שירדתי מהפוזה של המטאל, אני אוויר לגביו.
נו, מה, לא צבוע? אין לי שום הוכחות, מלבד העובדה שברגע שאין עליי פנטגרמים וחולצות להקה הוא לא מסתכל לכיווני. אז למרות שאין דרך להבטיח את זה, ניתן להסיק שהוא בכל דיבר איתי בשביל הפוזה. ניצול לשמו.
נו, בטח, כשהייתי מטאליסטית מאגניבה הייתי הרבה יותר מעניינת. מה, אתם לא יודעים שברגע שאני שמה חולצה אחרת כל האישיות שלי לפתע משתנה ואני נעשית לבן אדם שטחי ולא מעניין?
פוזר.
והעניין? בכל זאת, גם כשאני יודעת שזה ככה, נעים לי כשהוא מתייחס אליי, טוב לי כשהוא מדבר איתי. ואני הרי עדיין רוצה בקירבתו... והרי לכם - אני רוצה שהוא ינצל אותי.
ואם ניקח את זה עוד יותר רחוק, וננסח את זה כך: אם הוא אי פעם היה מוכן להיות איתי בקשר, אם זה לא היה בשביל הפוזה, זה היה כדי להשכיב אותי. ולאור העובדה הזאת, האם הייתי רוצה אותו פחות? לא. ואיך שאני מכירה את עצמי, בסופו של דבר גם הייתי נותנת לו ממש בקלות.
והקטע הוא, שעם גוף כמו שלי, גם לשכב איתי זה בטח לא כל כך משהו. לפחות אני יודעת שהוא לא ירצה לנצל אותי בתחום המסויים הזה. וזה הכי דפוק - עכשיו אני גם על הפסקות אכילה. כדי שירצו לנצל אותי.
כי מזה מורכבים חלומות מתוקים - ומי אני שלא אסכים?
וזאת מערכת היחסים שמבוססת על "אהבה, עניין, הערצה הדדית". עלק, אהבה. זה פשוט עלוב, עכשיו כשאני חושבת על זה - כל מה שאני רוצה זה ניצול. ועל הצומי הזה אני חייה. פתאטי.
ונמאס לי להיות מנוצלת. זה באמת פתאטי, ואני לא אלך בכיוון הזה יותר. אני לא רוצה שירצו לנצל אותי!
אבל אני פגועה. אני יודעת שאני נבונה מכדי לנהוג כך, אבל איכשהו אני תמיד נופלת באותם מכשולים.
כשמדובר באחרים, אני יכולה להרצות במשך שעות לגבי מה נכון ומה לא נכון בסיטואציה, לתת עצות לכל אחד, לנחם, לעזור. והם אפילו אומרים לי כמה עזרתי, וכמה צדקתי, ומודים לי. אבל כשזה מגיע להיות המציאות שלי, זאת הופכת להיות משוואה שאני לא מסוגלת לפתור.
כואב לי. לא רוצה ניצול יותר. אבל שום דבר לא יקל על הכאב, כלום לא ימחק את הצלקות. ואני יודעת שאני לא אחזור לאכול. ולא, זה כבר לא בשבילו. כבר לא בשביל אף אחד. עכשיו תורי לשחק. לא רק שירצה לנצל, אלא שיצאו לו העיניים מרוב רצון. ואז קצת פלירטוטים וכשהוא רוצה אותי הכי הרבה, לזרוק אותו כמו כלב. לנצל בחזרה, להתנקם על כאב הלב שלי.
להתנקם על דבר שהוא בכלל לא אשם בו.
וזאת אחת הסיבות שאני עוד איכשהו מחזיקה מעמד, ולא הולכת ומשחקת בכמה שיותר בנים וניזונה מכאבם. כי אני הרי יודעת שהחולשה שלי היא אשמתי בלבד, ולא אשמתם כלל. וזאת אולי הסיבה היחידה שאני לא נותנת לעצמי לרזות - אני אדם חלש אופי, אני יודעת שאני אתפתה להכאיב. ואם יש משהו אחד שאני לא רוצה לעשות עם חיי, זה להפוך אותם לנקמה אחת גדולה, נקמה באנשים תמימים שלא עשו לי דבר.
אני שמחה שעוד יש לי שאריות מצפון, אי שם בתוך ההרס. כי אחרת כבר הייתי אנורקסית לגמרי, לבושה בצורה הכי פוזאיסטית שאפשר, עם 200 אקסים. נו, כן. להיות שמנה ומכוערת אולי לא נותן את ההרגשה העצמית הכי טובה, אבל לדעת איפה הייתי אם לא הייתי כזאת, בהחלט מכפר על זה.
לכן, אני חושבת שעדיף לי לעזוב את כל העניין של זוגיות לזמן מה. זה לא שאני לא רוצה. אבל המעגל הזה, של מנצלים ומנוצלים, כבר לא מספק אותי. אני באמת לא רוצה מערכת יחסים שמבוססת על ניצול. ואם הרצונות שלי לא עומדים במבחן המציאות - אז אולי עדיף כבר לא לרצות בכלל. אם זה לא באמת יקרה, אז לא צריך לבזבז על זה זמן ובריאות.
אני אתמקד במה שאני עוד יכולה לעשות עם חיי, מה שכן מספק אותי - אני אשקיע בללמוד מוזיקה, אני אעבור בגרויות, אני אתאמן ואחזור לכושר, ומי יודע - אולי אני בכל זאת אוכל לחזור לספורט שוב. ואני אבנה את חיי לבדי, וברגע שכל זה יהיה בכיס - אז, אז אני אוכל לחשוב על עוד מישהו. ככה, גם אם הוא ילך, ישאר לי משהו - החיים שכבר בניתי. כי עכשיו, כשהבנתי מה בעצם הרגשות שלי כלפיו שווים, באמת לא נותר לי כלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
