הרגשתי כזו עוצמה משכרת, ידעתי להדליק ולכבות אותה בצליל קול, במילה, בכוונה משתמעת ממשפט. הכוח הזה שהיא העניקה לי ואולי זה אפילו לא שאלה של נתינה אלא משהו שהיה חזק ממנה וממני משהו בעל ממשות עצמאית שגם היה זה שאיחד אותנו באימיילים ובמעט השיחות שהיו. אהבתי את הידע הזה, אהבתי להדליק אותה וללוות אותה במסע של עונג, אהבתי גם להוריד את המתג במשפט קצר. לסיים את ההנאה בנקודה.
שמעתי אותה גולשת על גלי העונג, דמיינתי אותה פרושה ופתוחה, מחזיקה בידיים פתוחות לרווחה את המיטה, שדייה נעים בגלים, מעט פחוסים לצדדים, פטמות מזרימות זרמים של הנאה וכאב. ראיתי אותה בדמיוני ושמעתי אותה גונחת בקצב שהחיש את הלמות ליבי, הקשיח אותי במקביל, חשתי עונג חריף שהתעצם מהידיעה כי אין כאן פורקן עבורי. יכול הייתי להרגיש את התנועה הגלית של ירכייה, מותנייה נעים מצד לצד מעדנות, משחררים אותה ומדגישים את העונג הפועם בתוכה, פורט במרכז של הנאה וידיה פרושות לרווחה..
אהבתי להדליק אותה, אהבתי לכבות אותה, אהבתי עוד יותר לדעת שזו רק ההתחלה.
כתבתי את זה מזמן. היום אני לא כותב הרבה, אני מרגיש שהטירוף בחיי היומיום, הורג לי את היצירתיות, אני מנסה לעמוד בקצב, רושם רעיונות על פתקאות צהובות ומדביק אותן לקיר ליד שולחן העבודה שלי. מלא רעיונות על פתקים צהובים, קמלים ונושרים בשלכת של ימים חולפים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
