זהו זה... אהבות

בוקר יום שישי, לקחתי את המתאפרת לבית הספר, שיעור מוקדם, וחשבתי איך למלא את הזמן עד שתיפתח הספרייה.  הלכתי לסופר, השלמת קניות לשבת, גרביים למטרידן הסדרתי שהורס אותם מהר מכפי שהחוקית קונה.  נסעתי לספריה מקשקש עם חברה, הפעם יצאו לי ספרים טובים, והלכתי למרינה בדרכי הביתה.  כשיצאתי מהבניין ואני גורר כמה סלים, שלא לדבר על הרגל הפצועה, אמרתי בקול רם, "אללה הוא אכבר".  הרגשתי מצוין, פתאום הכל סביבי היה נפלא, קצת אפור סגרירי, אבל אני, עם קשת לי בלב..  משונה, לא רק שאני לא מוסלמי, אני אפילו לא מאמין באלוהים.