זהו זה... אהבות

איך זה שהרגשת האשמה והסיפוק העמוק שחש, שניהם ביחד בליבו מתוך יחסי שכנות מופלאים? הוא לא ידע את התשובה, גם לא חשב על כך באופן מיוחד, אולי נכות רגשית ואולי יכולת אדירה לתת, ליותר מאשר אישה אחת.

היד הייתה קלה על ההגה בעוד הוא חושב על הפגישה שהייתה, מצחיק עד כמה המוכר והידוע יכול להיות כה מרענן וחדש, מגרה ומסעיר.. מין תרכובת של עבר הווה ועתיד, הביטחון שברגשות שהוא ידע שהיא חשה יחד עם המעשיות ולוח הזמנים.  אותו רמז לרגשות שהרגיש עוד בטרם ידע את אישתו, מין תערובת כזו, טבע החיים הניח, ושאף שוב את ריחה מכף ידו, ריח כה ניטראלי ויחד עם זאת, כמוה, מיני ומגרה לעוד.

זו הייתה החלטה של רגע, ללא תכנון או המתנה ארוכה, היא טסה דרומה, נסיעה, חניה, פגישה, צחוק נבוך ונשיקה, בגדים עפים לכל הכיוונים, והוא שקע בה, היא הייתה כל כך מוכנה, כל כך רטובה.  לא להם גינוני אהבים, עם נרות וקטורת, חלונות מחופי ווילונות אפלים.  איש אישה, זין כוס, רטיבות וזרע מתערבבים.  "חיוך טיפשי" על פניך היא צחקה, מסתבר שזו סידרה שלמה, שמוקדשת לה בהנאה.

האינטימיות של צחוק כבוש, בדיחה שהובנה, עדכון קטן מהצד האחר, כאילו לא הייתה פרידה.  אנחה ופרידה, אך זו אחרת, נושאת התחייבות חבויה, אישור והבטחה.  אפילו השיחה בסלולארי הייתה כהמשך הפגישה, רק הבהק השמיים הכחולים של מצפה רמון, החזיר לו את הרגשת המציאות של בית חם ואישה.