התשואות גועשות, מרקיעות שחקים, ההמון רוכן לעברו, מסה מאיימת של כתמים כמו מפלצת של שיניים חשופות וחיוכים של עווית. החיוך שלו קבוע, חקוק בבשר הפנים, צבוע באומנות של פעם כמו קעקוע זמני, לתמיד. עוד סיבוב, עוד נפילה, עוד רעם של תגובות מצפות לאידו, שמחות בכאבו עד היציאה לעולם דמיוני. כל היצרים האפלים, כל התשוקות החבויות פורצות כמו מורסה לחוצה ביד אמונה, צורחים צוחקים בקולות ניחרים.. כתמי צבע גועשים, מרעימים, בהמות צופות בו חושף נשמה מעונה, ללא סורגים.
בחדר מחניק הוא יושב על שרפרף מול מראה ואורות מבהיקים, האיפור נוזל מפנים יגעים, הצ'ק מאחר להגיע, לעזאזל עם המנהל הדפוק, מקוללים הצופים. עדיף מלטאטא רחובות מטונפים, לא, לא בטוח, לפחות אני לא חושף את נשמת ערוותי, חשב. האיפור נוזל או נוזלות הפנים מול מראה של מציאות אפורה, לא משתנה, מוכתמת ומטונפת ללא עתיד ללא תיקווה.
הצ'ק מגיע עם הודעת פיטורין, ליבו שוקע, בגדים מקופלים סופגים את הדם מהחתך, זולגים החיים.
כך זה התחיל, טוב, לא ידעתי על חוק ה-150
האיפור נוזל מפנים יגעים, הצ'ק מאחר להגיע, לעזאזל עם הצופים. עדיף מלטאטא רחובות מטונפים, לא, לא בטוח, לפחות אני לא חושף את נשמת ערוותי. כל היצרים האפלים, כל התשוקות החבויות, צורחים צוחקים בקולות ניחרים.. כתמי צבע גועשים מרעימים מרעישים, בהמות צופות ללא סורגים.
התשואות גועשות, מרקיעות שחקים, ההמון רוכן לעברו, הכתמים הן שיניים חשופות בחיוכים של עווית. החיוך שלי קבוע, חקוק בבשר הפנים, עד הסיבוב, עד היציאה לעולם דמיוני. האיפור נוזל או נוזלות הפנים מול מראה של מציאות אפורה, לא משתנה, מוכתמת מטונפת ללא עתיד ללא תיקווה.
משתתף בפרויקט התוגות של מוזטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
