זהו זה... אהבות

משום מה הקטע לא נשלח כראויי, אני מדפיס אותו שנית

ריקוד השושנים, ספרו של אנדוניס סורוניס, תורגם בידי אמיר צוקרמן.  ספר פשוט נפלא, מרענן ולעיתים מעורר בפרץ ארוטי נדיר ויפה.  התרגום לא משובח, לא רק שהעברית דלה וחסרת מעוף אלא גם המתרגם שוגה לעיתים בהטיה ובתחביר.  עשה לי חשק הספר הזה ללמוד יוונית ולו רק כדי שאוכל לקרוא את היצירה בשפת המקור, ליהנות מעושר השפה שבוודאי דומה לעושר הסיפורי של המחבר ורב גוניות הרעיונות שלו.

הסופר מתאר את חייו של מהגר יווני בגרמניה.  חיים שטופי הימורים ומזל רע שמשתנה מהקצה אל הקצה מהר, ממש מול עינינו המשתאות.  רגעים של עצב וחיים שוממים משתנים והופכים למסיבות נפלאות.  עצב של קיום קשה יום, מענן את הדפים והנה מפציע ובוקע אור יקרות של שמחת חיים והדמויות כל כך חיות בו, עד שנדמה כאילו הן פורצות מהדפים ואנו מסובכים בחייהן ובמחשבותיהם כאילו לנו, קרו האירועים.  

הקטע שבחרתי להראות הוא מהקטעים הארוטיים הנדירים בספר, אותי הוא פשוט הקסים, ממש מתנה מהסופר, מעבר להנאה הכללית מהסיפור והתגלגלות האירועים והאנשים.

"..הייתה בחדר גם מיטה גדולה מאוד עם עמודים בארבע הפינות ווילונות סביב-סביב, כדי להסוות כל מה שנעשה בה כדי שגם אלוהים לא יראה.  היה שם אפוא כל מה שצריכים שני מאהבים כדי לשרוד, וכדי שאהבתם תשרוד אתם.  בהפוגות היה החלון הגדול שבעדו נשקפה התעלה הגדולה (של וונציה – הנץ)

נוסיס לא זכר שאי פעם מצא את עצמו כך, חבוי ומבודד כל כך, רק הוא והאהבה.  מורפו חייתה סוף סוף היכן וכיצד שחפצה.  עירומה במיטה גדולה, מוקפת וילונות קטיפה כבדים, כמו רפסודה בטוחה שמשיטה אותה פעם בים סוער ופעם בים שקט, בחברת ספן אחד שהייתה יכולה לעשות בו ככל העולה על רוחה.  נוסיס היה צריך שש ידיים כדי לענג אותה. שתיים לשדיים, שתיים לישבנים ושתיים שישמשו אותו כרצונו.  היא רכבה כל-כך טוב, כמו אמזונה.  הואיל ולא היתה מסוגלת להגות מילה בזמן הדהירה, היא היתה תופסת בידיו של נוסיס ומוליכה אותן מלפנים אחורה ושוב לפנים.  הרבה פעמים נדמה היה שהיא עלולה לחמוק ולקרוס, אבל בסוף היא נאחזה תמיד, פעם בשפתיה העליונות ופעם בתחתונות.  ובשפתיים של נוסיס כמובן, שאמנם היה לו רק זוג אחד אבל הוא השתמש בו פעם בתור פלייר ופעם בתור נוצה.  היא ישבה עליו והתפתלה כמו נחשית, בכזה קצב ובכזו תעוזה עד שהיית בטוח שהנה, עכשיו היא תיפול.  רק היא עצמה ידעה שזה לא יקרה, לעולם לא, כי היא עצמה לא רצתה בזה.  כשהניעה את החזה לפנים האגן שלה זז כל-כך רחוק לאחור עד שהיא הוחזקה כל כולה רק בפטמה אחת, הפטמה שלה, בין שיניו של ניסוס.  כשהשליכה את ראשה לאחור נדד כל פלג גופה העליון לקצה האחר של המיטה והוחזק רק בנקודה הרגישה ביותר של נוסיס, שנלפתה בין שפתיה הנסתרות, שאף שלא היו להן שיניים ידעו ללחוץ יותר חזק משיניים.  נוסיס התמסר לגל הזה של שדיים, ירכיים, שיער, פה, עיניים, ידיים, תחת, מותניים וקרסוליים והניח לו שייקח אותו לאן שירצה.  אפילו לקרקעית.  הגל הרים אותו לפסגתו, ובתנועה הבאה של מורפו עטף אותו בשיער ובבשר ואיים להטביע אותו, ושוב היא הצילה אותו.  מורפו גמרה שטופת זיעה, כל עוד נשמתה בה ובפנים מכוסות שיער, וגם הסוס שלה היה רצוץ.  היא שוב הגיעה ראשונה, ועשתה את סיבוב הניצחון שלה גחונה על הסוס, עוקבת אחרי רטיטתו האיטית וחשה בזיעה שבצידי גופו על ירכיה ובנשימתו על פניה בזמן שנשף."