זהו זה... אהבות

בהשראת אמזונה, מעט באיחור ואולי באיחור דרמטי.. גם אני מצטרף לאופנת החמישייה הסודית.  על מנת להמשיך ולקרוא את המידע החסוי שלהלן, עליכם/ן למלא סיסמא, להרכיב משקפי שמש ולקרוא מזווית העין, שלא תֶּרַאוּ מעוניינים.  בהצלחה.

בחרתי הפעם להתמקד בתחום שונה מהרגיל, לא אירוטיקה ולא ענייני ים ויאכטות, בחרתי בחלק מהחיים שלי שלא כתבתי עליו עד כה, חמישה דברים בתחום התעופה דווקא:

1. בגיל שמונה, כשנודע לי כי אני צריך להרכיב משקפיים, הייתה זו האכזבה הכי גדולה שחוויתי עד אותו יום.  חשבתי אז, שהחלום שלי להיות טייס לעולם לא יתגשם והייתי באבל אמיתי. 
2. אך את החלום לא איבדתי ושנים מאוחר יותר, חסכתי אגורה לאגורה, אפילו את כספי ארוחות הצהרים שמתי בצד על מנת לשלם על שיעורי טיסה.  לאחר 45 שעורים שנמשכו על פני כמעט שנה, עברתי את המבחן וקיבלתי את רישיון הטיס המיוחל.
3. משהשתפר מצבי הכלכלי, המשכתי ועשיתי שני קורסי אירובאטיקה, לבד מ"tail slide" אין תמרון אירובאטי שלא עשיתי, והיום יש לי כ- 100 שעות טיסת אירובטיקה מתוך 800 שעות הטיסה שלי.
4. את המטוס הראשון שלי, (היו שנים), הטסתי, לאחר שקניתי אותו, 2,500 ק"מ ללא מכשירי ניווט לבד ממצפן והגעתי ללא התברברות ובזמן לשדה התעופה שלנו.  את אותו מטוס ריסקתי, עשרה ימיים לאחר שקניתי אותו, ויומיים אחרי שביטחתי אותו במחיר גבוה.  המטוס רוסק ללא היכר ואני יצאתי ללא שריטה.
5. חברת הביטוח שילמה לי תוך שבועיים ומיד קניתי בכספי הביטוח את אותו סוג מטוס אך מצויד לעילא, מטוס עם 40 שעות טיסה בלבד, ממש מטוס חדש, מבהיק ויפהפה.  את המטוס הזה הטסתי במשך מאות שעות והרבה שנים עד שעברתי לתחביב אחר..

 מעניינת אותי הסיבה לחשיפה הזו.  האם אנחנו אוהבי חשיפה מטבענו ולמרות הפרטיות שישרא מספק לנו,שואפים בכל מאודנו להיות מוכרים, ידועים (שלא לדבר על נערצים) וכך אנחנו משחקים באש, חושפים טפח.. ועוד טפחיים.  ואולי הדרגה הגבוהה של אינטימיות שמתפתחת כאן בין הבלוגיסטים מזמינה חשיפה של נשמת הכותבים, מלווה במעט (או יותר) עובדות חיים..