זהו זה... אהבות

תרגום לא רע של ספר גרוע.  ספר של מי שהיא דמות מוכרת בעולם האומנות של פריס ושייכת לחוגים פסודו אינטלקטואלים בעיר היפה, מה שבא לידי ביטויי בכתיבה דיווחית, יבשה וחסרת חיים למרות התוכן הפרובוקטיבי.  בכל זאת מצאתי בספר כמה נקודות ורעיונות מעניינים בחינת פניני ים בדוכן תכשיטים מזויפים.

כותבת קתרין על מאהבים מהעבר

"בוודאי הזדמן לו, בגלגול אחר של חיי, להתבונן בפניי בזמן שאני הייתי מרותקת לסבך שער זכרותו.  בדרך כלל אין בי עוד סקרנות לגבי ההמשך, אולם אני מלאה התפעלות מהזמן העומד מלכת שבו חיים הזיינים החביבים עלי.  גם אם חלפו עשר שנים ואולי עשרים ואף יותר מאז השתעשעו עם האישה, עדין ישוחחו איתה או יפנו אליה כאילו זה קרה אמש.  ההנאה שלהם היא כמו פרח עד רב עונתי.  היא נפתחת כמו בחממה מבודדת מרצף האירועים החיצוניים, וכך הם תמיד רואים באותו אופן את הגוף שנהגו לאמץ אל חזם, הגם שזה כבר נבול ונוקשה בתוך שמלת צמר."

או מתארת את הציפייה למאהב שבושש מבוא

"אם הוא לא הגיע, הייתי שרועה על המיטה, ברגליים מיטלטלות, והתשוקה בוערת ומכאיבה בין ירכיי כאילו היה שם מקל שמנע את סגירתם.  בעקבות התשוקה באה תחושת דכדוך שהייתה בעיניי בלתי נסבלת, שמנעה ממני לבצע מטלות יומיומיות, לשוב למשרד, להתקשר בטלפון, לקבל החלטות חשובות או לא.. התשוקה הפעורה הפכה אותי למריונטה שמניחים לה ליפול, הידיים והרגליים פשוקות, ישרות, בלי שתוכל לנוע בכוחות עצמה."

כותבת קתרין על חוויות האהבה שלה  "..השיכרון שאוחז בי כאשר פי מלא באיבר תפוח, אחד ממאפייניו הוא הזדהותו של העונג שלי עם זה של האחר, שככל שהוא מזדקף, ככל שהגניחות, הנחירה או מילות העידוד הופכות ברורות וחזקות יותר, כך מתעצמת הקריאה האדירה שבאה לידי ביטויי בעומק איבר המין שלי."  ואכן היא שפחה לתשוקתה "התשוקה החריפה היא דיקטטור תמים שאינו מאמין שאפשר להתנגד לו או להתעמת איתו."  ובזה אני סבור שהיא קולעת לצורה בה רבים מאיתנו חווים את התשוקה.  זו שבעתייה אנו עושים מעשים ועוברים הרפתקאות, התבלין האמיתי של החיים.

ואולי הקטע המעניין ביותר הוא ההתייחסות שלה למין בחיק הטבע, כזה שהיא מתרגלת לעיתים קרובות מאוד ולרוב בחברת מספר די גדול של גברים המשמשים אותה בכל נקב אפשרי..

"כשאני נמצאת באוויר הפתוח אני חשה כי העירום שלי שלם יותר מאשר כשאני נמצאת בחדר סגור.  כאשר אוויר כלשהו נוגע בפיסת עור שבדרך כלל אינה חשופה למגעו, למשל בשקע השכמות? אזי מפסיק הגוף להוות מכשול לאוויר, וזה עובר דרכו ועושה אותו פתוח יותר, קשוב יותר..  הפות שלי נושמת ומתרחבת בעונג.  כאשר רוח קלילה מחליקה על מפתני היא מגבירה את התחושה: השפתיים הגדולות נראות בעיניי גדולות עוד יותר, משמינות מהאוויר המתפיח אותן.. אותו חריץ מושפל בין התחת ופתח הכוס.. וכשאוויר לוטף את המקום ההוא אני חשה סחרחורת חמורה יותר מזו שתוקפת אותי במקומות גבוהים.  אני אוהבת להתמסר לזרימת האוויר שחודר בין רגליי וישבני המפוסקים."

המקור לתשוקתה לאורגיות לדבריה "ישנם כאלה שעוברים על איסורים רבי עוצמה כמו גילויי עריות.  אני מסתפקת בכך שאיני בוחרת את בני זוגי, לא על פי מספרם.. לא על פי מינם ולא על פי תכונותיהם הפיסיות והמוסריות."  היא מותירה את בחירת הגברים איתם תשכב בהילולה של איברים, אנשים וטבע בידי הגברים שלה "אני מסוגלת להתלוות בעיוורון מוחלט לבן זוגי לבילויי.  אני סומכת עליו, אני מוותרת על זכות הבחירה החופשית.. מעולם לא שאלתי שאלות.. יש לי ביטחון ילדותי ביכולתו של הגבר שלצידי לשלוט באירועים ולהבטיח את בטחוננו – עובדה שמעולם לא אונה לי כל רע."

גם אנו הגברים לעיתים נראים כשחקנים חסרי משמעות במשחק החיים של קתרין "אחדים, עוברים מאישה לאישה כדי להיות תמיד במצב של התחלה ולהימנע מהמעמד שבו הם נדרשים להשיג הישגים"

ולקינוח, בעמוד 157 אחד מתיאורי המציצה הטובים ביותר שקראתי מעודי, תיאור של מסע של ערגה ממי שאוהבת למצוץ עד מאוד, ממי שסוגדת לאיבר המין הגברי לא רק בדרכו להפריד בין שפתיים תפוחות מתאווה וכוס נוטף נוזלי תשוקה אלא גם בפני עצמו, איבר כמראה ממקדת ומגדילה את תשוקתו של הגבר איתו היא חולקת את תענוגות המיטה (היער, ההר או הטירה).

חיי המין של קתרין מ. נכתב על ידי קתרין מִילֶה, הוצאת מטר.

"לילות לבנים" כתבה פוסט ובו המשפט הנפלא הבא: "נמאס לי לאונן מחשבתית כל הזמן.." נחשו מה ההקשר בו נכתב המשפט.