זהו זה... אהבות

יצאתי מהבריכה וחייכתי, 'בעצם' חשבתי לעצמי, 'החיים שלי פשוט טובים'  נכון, שיש לחצים ובעיות אבל עם נקודת המבט הנכונה הכל הופך להרפתקאות.  אפילו הבעיות בחברות השונות, יותר משהן בעיות אלו אתגרים שיפתרו בצורה זו או אחרת ואפילו מעניין יהיה לראות במבט לאחור את הפתרונות ואיך הם ישנו את המסלול כולו אם בכלל.

בקיצור, נשימה עמוקה, ניעור קטן של הראש ואני רואה הרבה יותר טוב את הטוב.  אני מבחין שהמשפחה ואני בריאים, יש לנו אוכל בשפע ומקום מגורים (לא חושה אלא מיקום מעולה במרכז העניינים).  העבודה בחברות שלי או באלו שאני שותף בהן מרתקת ומאתגרת, לפעמים אנחנו טסים קדימה בשיכרון חושים מההצלחות ולפעמים אנחנו קורעים את עצמנו בחיפוש פתרונות לבעיות שמתעוררות.  מקצב ההתקדמות מעורר אותי ואני משתדל להיות זה שרוכב ומנווט על הגל, גם כשהגל בשיאו ואפילו כאשר, לעיתים הוא דווקא שואף לתחתית.

כל כך קל להיסחף ברחמים עצמיים או לכרוע תחת נטל הלחצים, להפסיק לתפקד ולרבוץ עם ספר בערפול חושים.  אבל משאנחנו עושים את המאמץ לשנות את נקודת המבט, לראות את החיוב, אפילו אם זה אינו שופע.  אם אנחנו משתדלים, אז יש ואנחנו עוברים נקודת מפנה בתוכנו אנו ופתאום אנחנו רואים את החיים במשקפיים יותר וורודים.

ועד כה לא הזכרתי את שיא הבריאה האלוהית, את הקצפת על העוגה..את הנשים.  הנשים שלגברים כמוני עושות את החיים כל כך טובים, כל כך מתוקים, כל כך מעניינים.  הנשים שמורידות אותנו לעמקי אופל או מטיסות אותנו לשיאים נדירים.  אנחנו הגברים, כבולים לנשים בחיינו ורק כך אנחנו באמת חופשיים.