אני אוהב את המציל הזה והוא אוהב אותי. זה לא סתם מציל, אני מכיר אותו כבר למעלה מעשר שנים בהן אני שוחה בבריכה שליד האוניברסיטה. למרות שהוא בטח בסוף שנות השלושים, אני חושב שהוא היה שם תמיד. בחור לא גבוה, מעט כפוף ובכושר לא רע. בחור שכבר בצהריים נראה כאילו הוא זקוק לגילוח, שער מאוד קצר ולבוש לא כל כך מוקפד. אפשר לראות שהוא חיי לבד, בלי לקבל משוב על איך הוא נראה או מה ראוי ללבוש. רווק שכבר אימץ לעצמו כמה הרגלים שמאפיינים את אלו שהם רווקים כבר זמן רב.
אבל הבחור הזה לא מפסיק לחפש לו בת זוג, חברה, אישה או שותפה לחיים. בתחילת היכרותנו היה בא אליי להתייעץ לגבי שירים שכתב. איני יודע מדוע בחר בי או איך ידע שגם אני מנסה את כוחי.. לא בחיפושי נשים אלא בכתיבת שירים. בעצם גם וגם, אולי הוא זיהה בי את המחפש התמידי, אולי הכיר את הרעב שלא מפסיק לכרסם את הקרביים, מי יודע. שירי אהבה הוא כתב, שירים קצרים, נאיביים ורומנטיים, שירים שאינם ממש מתוחכמים אבל שירים שכל אחד היה אוהב לקבל, לקרוא, לחייך ולהמשיך ביום מעט יותר חם ויפה. לא ניסיתי לשנות דבר בשיריו, לעיתים הייתי חורז לו מילה דומה או מנקה את השיר מ'ו' של חיבורים.. לך תדע אם עשיתי נכון אבל הוא התמיד ושאל. היו פעמים שהוא כנראה ניסה את כוחו עם סטודנטית זרה או תיירת שכן ביקש ממני לעזור לו לתרגם שיר שכתב לאנגלית וגם את זה שמחתי לעשות עבורו.
גם אני ביקשתי ממנו דבר, שאלתי אם יבחן את סגנון השחייה שלי, לראות אם יש מקום לשיפורים. משום מה זה לא קרה ואני לא לחצתי אלא המשכתי את הקשר כפי שהיה. אני יועץ בענייני שירים והוא משתוקק לבת זוג ולא מתבייש לחלום בגדול. אני זוכר במיוחד אישה יפיפייה וצעירה, נימפה אמיתית, וונוס שעולה מהרחצה עם גוף חלק ושרירים ארוכים של שחיינית, בלונדינית עם שיער עבות ושדיים נכונים שהוא העריץ. הוא היה מקבל את פניה כאילו הייתה נסיכה וגם היא נהגה בו כנתין מסור ונאמן. עם השנים היא התחתנה (אני לא בטוח) וילדה שני ילדים (אני בטוח כי ראיתי אותם איתה) ששינו אותה כך שהיא כבר לא מושא לתשוקתו של גיבור סיפורנו. הוא בטח לא רואה אמהות כאובייקט מיני, כאמור רווק הרבה שנים. אני לעומתו מתקרב לגיל בו אראה סבתות כאובייקט מיני אבל זה במאמר מוסגר וממש לא לעניין. ומעשיות סבתות לא יקדמו אותנו בסיפור הזה.
לפני שנה החליט גיבורנו להצטרף לעידן המחשבים. חודשים ארוכים הוא התלבט בנוגע לסוג המחשב, תוכנית ההתחברות הטובה ביותר, מונחים חדשים שלא הכיר. בתחום הזה אני לא חושב שהוא סמך רק עליי והיה חוקר את כל מי שחשב 'מומחה למחשבים' היה שואל ומבקש לתרגם מונחים מאנגלית. יום אחד סיפר לי בגאווה שעשה מעשה ועכשיו הוא מחובר עם מחשב משלו וכבר יש לו כמה כתובות אימייל והוא נרשם לשם ונרשם לכאן. במשך החודשים הבאים כבר לא היו שירים. אני מניח שהוא מצא דרכים אחרות לחזר אחרי בחורות או בכלל מקומות למפגשים מסוגים שונים. הוא לא חלק איתי את הרפתקאותיו אבל כששאל שוב ושוב על תכונות של תוכנה ומה הקשר בין ספק ואימייל ממקור אחר ובכלל שאלות מהתחום 'החדש' הרגשתי שהוא ממש נשאב לעניין.
לאחרונה הסברתי לו סוגיה מסוימת והוא כל כך התלהב מההסבר שאמר לי שאם הייתה לו אחות, היה מסדר לי אותה לבילויי במיטה. אני לא זוכר איך בדיוק הוא ניסח את המחמאה אבל אני נהניתי לקבלה. יום אחר הוא התקדם ואמר לי שאם היה אישה היה נותן לי בלי מחשבה שנייה. צחקתי וחשבתי שזו מחמאה מקורית אם כי מעט מוזרה.
גמרנו עם הרקע ועכשיו אני סוף סוף יכול לספר את מה שקרה היום.. בעצם לא, אני צריך לתת לך עוד פיסת מידע אחת שקשורה דווקא לחיי האהבה שלי. ביום הקודם היה לי מפגש סוער ומספק עם מי שכמה שעות אחרי זה הכריזה באוזניי כי בגלל מה שאמרתי או לא אמרתי, היא חפצה בפסק זמן. לא אכנס לסיבות אבל במהלך השעות שחלפו, שוחחתי איתה כמה וכמה פעמים (ביני לבין עצמי). מי לא מכיר את השיחות הללו שאנחנו מנהלים עם בן זוג ושכולן במוחנו אנו.. אחלה שיחות כי תמיד יש לנו את הטיעונים הכי משכנעים ואנחנו כל כך טובים ורגישים שלא לדבר על צודקים.. כך גם נכנסתי לבריכה, שחיתי את הסדרה הרגילה תוך כדי שיחה ערנית ומוצלחת במיוחד עם מי שחשבתי למחמל נפשי עד לא מכבר.. למרות השיחה הערנית ראיתי שהמציל, החבר הזה שלי (שאיני יודע את שמו או הוא את שלי) נמצא בתורנות בבריכה בה שחיתי. תהיתי לשנייה אם הוא זוכר שביקשתי ממנו לבדוק את סגנון השחייה שלי וחשבתי שוב על צורת העבודה עם הרגליים, שאצלי, אגב, לא תורמת במיוחד לקצב או מהירות השחייה. אבל לא הרבה חשבתי על השחייה, יותר הייתי עסוק בשיחה.
כשיצאתי מהבריכה, ניגש אלי המציל ואמר שיש לי בעיה עם יד ימין, אני לא משלים את התנועה כראוי ומוציא את היד ליד המותן ולא ליד הירך, כך שאני לא מנצל את מלוא פוטנציאל הכוח שלי. זו הייתה ממש הברקה, נכנסתי למים ואכן, הוא צדק, שחיתי מעט בסגנון הרגיל ולאחר מכן עשיתי את השיפור הקטן שהוא הציע ונדהמתי עד כמה ההערה שלו הייתה בונה ומועילה. יצאתי, הודיתי לו ושאלתי אותו לגבי הרגליים ומספר התנועות הנדרש להשלמת מרחק מסוים וקיבלתי ממנו יותר אינפורמציה בנוגע לשחייה ממה שלמדתי בעשר השנים האחרונות מלהתבונן בשחיינים אחרים או מלחשוב על שיפורים בעצמי.
אני יודע, זה לא סיפור מי יודע מה, אבל התזמון של מה שקרה היה כל כך מושלם, השמחה שהוא העניק לי אחרי כל כך הרבה שנים ובזמן כל כך מתאים היה ממש מתנה. כל היום אני מסתובב ומרגיש יותר טוב, רואה את השמיים, השמש וחיוך כאן ושם. הערב רציתי לכתוב על המציל הזה בבריכה שכותב שירים לנסות ולהשיג לו אישה ואיך קרה שהוא שימח אותי בדקה ירודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
