אני בדיוק פה אחרי טיול סוכות,מקולחת ומאורגנת,והרבה יותר רגועה ממה שהייתי במשך היומיים האלה.
הטיול עצמו היה בסדר גמור. מכל בחינה ובחינה.
המסלולים לא היו קשים מדי,אפילו נחמדים,
האנשים נהדרים,כרגיל.זה הסניף שלי.
המדריכים שלי מקסימים,
האוכל אכיל
ורק אני,כרגיל,מסוגלת לקחת משהו כ"כ שלם וטוב ולפרק אותו לחתיכות קטנות.
לא להאמין שבזבזתי יומיים שלמים שהיו אמורים להיות מוקדשים להנאה,על קונפליקט פנימי.
יומיים שלמים הסתובבתי עם ענן קודר מעל הראש.
אני לא אוהבת שמשהו מביא אותי לשחרר את המושכות ולתת לחיים שלי לדהור בלי שליטה.למחשבות להתרוצץ,ולהגיון להתפוגג.
חשבתי שהתבגרתי,ושעברתי את השלב שבו הרגשות משתלטים על השכל הישר בצורה כ"כ גורפת,מתבטאים במחשבות,בשפת הגוף,ברפלקסים,בנימת הקול.
שמעתי פעם מישהו שאומר שביטוי רגשות הוא דבר פרטי,ושמוטב לו להיעשות מאחורי דלתיים סגורות. אני מוכרחה להודות שאני נוטה להסכים איתו.כשהרגשות לוקחים שליטה,עדיף לך להיות לבד.אנשים לא יודעים איך להגיב למשל, כשמישהו מתחיל לבכות.זה גורם מבוכה.לאדם עצמו ולסביבה.אני אישית מעדיפה להמנע מהקטע הזה.
אני לא מרוצה מאיך שהקונפליקט הזה גרם לי להתנהל,אבל אני כן מרוצה שלבסוף הצלחתי להחזיר לעצמי את השקט הנפשי שלי,וגם למצוא דרך להתמודד עם הרעיונות וההתנהגות של אנשים אחרים בסניף.
כמה נורא שזה נשמע,התנשאות תמיד הייתה הדרך המועדפת עלי להתמודד עם התנהגויות שונות של אנשים.
אז בכיתה ו' זה התבטא החוצה,בנימת הקול,במילים,בשחצנות ברורה על אותם המאיימים,או המרגיזים.
הבנתי שזו דרך לא נכונה,ונטשתי אותה.
אבל לפעמים,כדאי לא להתווכח,ופשוט לחשוב על אנשים בסלחנות מתנשאת,בצורה שחושבים על ילד שובב שטעה.
הוא קטן,הוא לא מבין,הוא ילמד.
תאמינו או לא,גם אם זה ממש לא נכון,זה מרגיע מאוד,ומונע התפרצות על אותם אנשים.
משאיר אותם ברעיונות שלהם,ואותי בשלי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הגעתי למסקנה שאני יותר מדי רומנטית.אני חושבת שכולנו ככה.
אנחנו רוצים שהחיים שלנו יתנהלו עפ"י תסריט מסויים,הכל לפי הספר
שהמכשולים יהיו מלאים מלנוכוליות מתוקה
ולבסוף,כשנעבור אותם בגבורה,
האושר שמגיע חייב להיות מושלם.
אנחנו מנסים למצוא תבניות שלמות ,להגדיר פרקי זמן ולמרקר נקודות מפנה כי זה מעניק לנו תחושה של שליטה,
ועדיין מאמינים שהכל מכוון ע"י כוח עליון,מזל או אלוהה,במידה זו או אחרת,והכל "כתוב בכוכבים".
האהבה המושלמת-רק מחכה מעבר לפינה
מי שמאמין בעצמו-ישיג מה שרק שירצה
לכו אחרי החלומות שלכם-והם יתגשמו
כל הדברים האלו,הם כמובן לא בהכרח נכונים.
ישנם אנשים שישארו לבד כל חייהם רק מכיוון שחיכו לאותה אהבה מושלמת,ולא התפשרו על אהבה אנושית ופשוטה.
ישנו אדם,שהאמין שישיג כל מה שירצה,ונכשל.
וחלומות,למרות כל מה שמוכרים לנו בטלוויזיה,גם מתנפצים ומשאירים אדם ריק עם חיים ריקים.
זה בסדר,רומנטי זה מה שאנחנו מכירים,מה שמספרים לנו מגיל אפס.זה מה שקל לנו.זה כל מה שמעניק לנו תקווה.פנטזיות טוויות זה מה ששובר את החדגוניות,ומוסיף קסם לחיים.
אבל לפעמים החיים לא מסתדרים כמו שאנחנו רוצים ואז זה מרגיז, כי זה מצריך אותנו לנקוט פעולה,לחשוב מחוץ לקופסה, ויותר מזה: זה משבש את כל מה שחשבנו על העולם שלנו. אבל זה טוב. זה שומר עלינו ערניים.
חשוב לא לרכב על כנפי הדמיון רחוק מדי,ולשכוח לחיות.
לא לנסות להתאים את החיים לאידאל השלמות הרומנטי שבראש.
תראו מה קרה לדון קישוט ; )
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
