אָבִיב.

אוקיי, שנים שלא עידכנתי וגם לי לא היה לי מחשב..

עכשיו אני בחיפה אצל אחותי וחבר שלה היקרים וכיף לי פה.

רחוק מנהריה.

זה כאילו עזבתי ת'חיים שלי שם ובאתי לפה, סוג של חופשה.

באמת הייתי זקוקה לזה.

שקט נפשי כזה.

לראות מקומות שאני לא רואה כל יום.

להיות עם אנשים שאני אוהבת שאני לא איתם כל יום.

הימים האחרונים נעשים נורא קריטיים.

מגלה דברים חדשים, חווה דברים חדשים...

אפשר לומר אפילו ממשיכה להתבגר ועכשיו בהילוך מוגבר.

מצד אחד הדברים שעליהם אני מדברת הם לא דברים טובים.

אבל מצד שני טוב לי לגלות אותם , לעשות אותם.

שמחתי לדבר איתך.

למרות שזה דרך מחשב וכאלה..(שאני לא מתה על  שיחות במחשב.)

שיתפת אותי, ואני אותך.

היה חסר לי , לא ידעתי עד כמה.

חשבתי שהמיניתוק הזה שהיה לאחרונה הוא לא משפיע עליי.

אבל כנראה בתת מודע כן.

שמחתי ואני מקווה שניפגש ונמשיך... :)

עשינו מין ריסטארט כזה הא?

היום פגשתי את עידן ושרה, כ"כ שמחתי עשה לי ממש טוב.

שתי בנות ממש יקרות לי שאני מתה עליהן והייתי בשוק לראות אותן.

וזה עשה לי טוב על הלב.

אמן שמשהו שאני רוצה יקרה. אני אהיה המאושרת באדם.

אני מקווה לסיים ת'עבודה במתמטיקה זה גם יקל עליי.

וגם לגלות עם מי אני מדריכה.. וכבר להתחיל את ההתחלה הזו שעומדת בפתח.

הסוף קרב ואיתו ההתחלה.

וניראה לי שהתחלתי לחבב את ההרגשה.

קשה לי עם הפרידות אבל מצד שני יש לי חשק עז להתחלות חדשות.

ללמוד דברים חדשים . עליי. על חברים . משפחה. לימודים . תנועה.

ולא אשקר גם בא לי איזה אהבה. ואני חושבת שיש אור בקצה המנהרה.

אז כעת אסיים את הפוסט האופטימי הזה שהוא בעיקר אופטימי בזכות השיחה איתך.

עשית לי טוב, אני אוהבת לדבר איתך כשזה עובר את ה"מה קורה?" היומיומי הזה..

אני מתגעגעת להרבה אנשים. פתאום.

אבל טוב לי, פשוט טוב.

סתם ככה.

אני מאושרת מהדברים הקטנים.

שיהיה לכולם לילה נפלא וסוף חופש (כן..) מהנה !

אביב.