גם השטן יכול לצטט מהתנ"ך (או משייקספיר)

הכי כואב

הכי כואב זה לאכזב.

או לאהוב.

או לחיות.

הכי כואב זה להיות.

הכי כואב זה לא להיות.

הכי כואב זה מוות.

הכי כואב.

האשמות

להאשים אותך,

זה לא להאשים אותי

להאשים אותך

זה להוציא עלייך כעסים

להאשים אותך

זה למצוא כתובת לעצבים

להאשים אותך

גם אם היית חלק מהסיבות

שגרמו לתוצאה

זה לברוח מהמציאות

לטוב או לרע?

מה יהיה?

אם זה רק היה אדם זר,

הייתי מסוגלת לכעוס.

אם היית מישהו נטול אישיות,

רק עוד פרצוף,

הייתי עושה מהומות.

מתוסכלת.

יודעת שרע לך

יודעת שרע לי.

יודעת כלום.

אני יודעת שאת יודעת

שאני יודעת

שאנ'לא יודעת כלום.

אבל מישהו היום דרך עליי,

ואני לא יכולה לקום.

וואו, בוקר...

ממתי אני ערה בשעות כאלה בחופשים???

מאוד תמוה.

העניין ייבדק.

היה בקוקה קולה לייב כיף.

לקחתי בבית בקבוק מים ריק. שמתי בו GOLD (זה סוג של וודקה, יונים שלי, וודקה זולה של רוסים. ואני לא רוסייה).

ברכבת פגשנו מישהו מהשיכבה. ושתיתי לי מבקבוק המים התמים. בואנה זה כמו לנסות לאכול לימון בלי להעוות את הפנים. זוועת עולם.

אקיצר, נהייתי מסטולע, התחלתי לתקשר עם אנשי הרכת (מעיד על מצבי השיכור. בד"כ אני מאוד ביישנית), אבל היי, יצא מזה משהו חיובי! פגשנו מישהי מבאר שבע שהיה לה ליקר תפוז ממש טעים ושמתי ממנו קצת בוודקה (ואז היא נראתה כמו פיפי).

והיא גם סיפרה על תעודת הזהות המזוייפת שהיא הכינה לעצמה, והזמנתי אחת כזאת בשבילי ואמרתי שאני אצא איתה לת"א (כ"כ הזוי, אני יודעת).

אקיצר, הגענו לשם, וקיבלתי צמיד, ואיכשהו הכנסתי את הוודקה פנימה בלי בעיות, ובדיוק היה שי גבסו, ובדיוק התחיל לרדת גשם.

זה היה מצחיק כל כך, אף אחד לא ידע מה לעשות עם עצמו.

ואז... ואז... לא ממש זוכרת, ישבנו על החצץ, ואני נירדמתי. והן נטשו אותי והלכו לרקוד.

ואז התעוררתי, כבר לא שיכורה.

הן שפכו את הוודקה שנשארה.

והיה אז עידן רייכל, ואחרי זה עוד הופעות למיניהן, במשינה נראה לי התחיל שוב גשם... הפעם אנשים נהיו חכמים יותר והרימו כאלה משטחי גומי שהיו על הריצפה והחזיקו אותם בטור, ואז עשינו רכבת. בגשם. ("רכבת לילה לקהיר"? מישהו שם היה על משהו חזק)

ואז... ואז... איכשהו הגענו לשורות הראשונות לקראת ההופעה של נינט (חשבנו שאביב גפן מופיע, ואז היא יצאה אחרי חצי שעה של המתנה בגשם וכמעט וצרחנו מרוב אכזבה).... ואז אביב גפן, ואז הביתה.

היה בילתי נשכח (מישהו אמר לי את המשפט הקרוב לפיגור שיכלי: "זה כאב?") D:

או, כן, עוד משהו: יש אנשים שאני פשוט לא מבינה מה יש להם, אבל אני מאחלת להם כל טוב והחלמה מהירה ממה שעובר או לא עובר עליהם.

יו, הם נוסעים ל-3 שבועות... זה רק עכשיו מתחיל להיתפס...

פוסט הסבר בהמשך.

אתה לא מקשיב למה שאני מספרת לך

אתה תמיד קצת עסוק בעינבל,

בזיו,

בעינבל,

בעינבל.

וזה קצת מפריע,

ואני לא מקנאה,

וכשאתה מקשיב זה רק בערך,

כי תמיד צריך להשגיח,

על עינבל,

על זיו ועינבל.

רוצה לשוחח,

רוצה לשתף,

אבל אתה מתחפף,

יש לך דברים חשובים...

לך אולי לא איכפת.

אולי, אולי, אולי

לפעמים מצליחה להשחיל איזו מילה,

ואתה צוחק איתי ומוסיף הערה מעצבנת נורא

צריכה את העצות שלך

מנסה לספר לאמא,

אבל נתקלת במעין חוצץ,

פער גילאים,

שמפריע לתקשר.

רבה עם אמא,

רבה עם אמא,

ורבה עם כולם,

ואתה,

האם תקשיב לי אי פעם??