ברוכים הבאים

קטע שמצאתי בבלוג אחר:

נמאס כבר מהגבולות,

נמאס לציית למגמות חברתיות.

עוקרים מאתנו את הרצונות,

שהיינו עלולים להגשים.

אך לחברה יש עקרונות,

ואנחנו כמו כבשים בעדר

מצייתים להם בלי התנגדות,

מקבלים על עצמנו שטויות כה רבות

רק כי השאר סוגדים לטעויות.

מה שיהיה מוטל בספק,

אני לא רוצה להיכנע למעשים,

שבעולם מקביל אותי היו מבדרים.

לא מעוניין לרצות אנשים

שאני לא מכיר

ולא רוצה להכיר.

רק רוצה את צופן לבי להגשים,

ולהוכיח לכולם

שגם בלי תכתיבים אפשר לקיים

חיים שמחים ומאושרים

אפילו יותר משלהם,

להוכיח לכולם

שיש אור טוב יותר לחלוש בו.

אנשים עוד רצים בשמחה

חושבים שמצפה להם גאולה,

אך הם לא יודעים

ואולי מדחיקים

שכצאן לטבח הם מובלים

שם הם ימצאו רק אזיקים

שלא ירפו יותר בחיים.

מה הסיכוי

שאיתי ישתפו פעולה?

כולם פחדנים,

מוותרים על שאיפתם העיקרית,

מפספסים את מהות קיומם.

אבל אני מוכן להקריב את עצמי

אני אולי אסכן את עצמי

כדי לחשוף בפני כולם,

שחיים רבים התאדו סתם.