ברוכים הבאים

היה לי טוב, ביליתי בכיף, היתי פשוט כל כך שמחה,

אף פעם לא היתי כל כך שמחה,

(כמעט) כל המשפחה היתה אצל דודה שלי...

ישבנו כולנו וראינו את מה שדימה (הבן דוד הכי טוב שיש) צילם בהודו, בחתונה של קרובי משפחה.

אחרי 5 שעות בערך, לקרת השעה 8 בערב הלכנו.

אמא שלי, כרגיל, יודעת להרוס הכל, היא פשוט כל כך טובה בזה.

היא התחליה לצחוק עלי, הרגשתי כל כך רעה,

הרגשתי את הדמעות עוד שניה חונקות אותי,

הסתובבתי הלכתי ואמרתי לכי לעזאזל, מגיע לה.

התחלנו ללכת, כבר יצאנו ואבא בא אלי ואמר שאני לא אדבר ככה אל אמא,

סליחה, מצטערת, מגיע לי עונש מוות על זה שאמרתי לה ללכת לעזאזל, אבל מה איתה? למה מותר לצחוק עלי?

לה מותר להעליב אותי? היא יודעת שאני לוקחת הכל ללב, היא יודעת שיש לי את הבעיה עם הדיכאון,

על דבר כזה קטן אני יכולה לכעוס ולהיות בדיכון (כן, כן דיכאון) שבוע.

היא ידעה את כל זה, אבל לא היה לה איכפת, היא צחקה, לה מותר ולי אסור.

הוא הלך, המצב רוח הלך,

אל תגידו לי לשכוח, היא כבר שכחה, אני לא.

אין מצב רוח, זהו, הוא הלך...