My Frozen Time

אז שבוע אחד של טירונות עבר דיי מהר יחסית, היום הראשון נראה כאילו השבוע הזה לא יגמר לעולם ונרא כזה ארוך ונוראי
אבל עבר דיי בפנאן
סוף כול סוף אני חיילת [תנו לי להדגיש זאתP:], יש לי דיסקית, יש לי חוגר[שחששתי כול כך מהתמונה שתצא לי אבל היא יצא ממש טובה מוחה]
אז עבתי את הבק"ום, עם זריקות שכול כך חששתי מהם גםם,לא הרגשתי אותם[אחרי יום כן הרגתי את הטטנוס],עשיתי טרונות מטבח שם וזה לא כול כך נורא כמו שזה נראה[אם לא שמים אותך בשטיפת כלים חח].

ואז הביאו אותנו למחנה 80[פרדס חנה 10 דקות מהבית שלייייD:],שמחתי נורא, אבל אז גיליתי שאנחנו הולכות לישון בפאקינג אוהליםם באמצע החורף!!קיבלתי חסימת עורקים!!
נתנו לנו קידבקים עם מדי ב', קסדה אפודה מימיה מסריחה....שק שינה ומזרונים לאוהל. היה זה יום כזה קשה וארוך שחשבתי שגם הוא לא יגמר אז בטוח השבוע לא יעבור><
ואז הוא עבר והשבוע עבר בהמשכו ויום שלישי לא האמנתי שעברו כבר יומיים...,ואז כול השבוע הסתיים!!!
עם לימוד עזרה ראשונה, על הצבא בכללי, מה את כחיילת חייבת לדעת ....,עם עמידה בזמנים שזה דיי הבעיה העיקרית שהייתה לנו במחלקה אבל לא ויתרנו והצלחנו לעשות זאת יותר בהצלחה!
שמירות של וחצי שעה בלילה בשיא הקור לקום לשמור על ההולים זה היה סיוטט, ישנתי כול הלילות עם המדים עם הסוודר והמעיל שהביאו לנו ועוד בתוך שק השינה עם שמיכה חמה:| ,בפנאןP:
כמובן שהשמירות באמצע הלילה הפריאו לי מעט לאסיפת כוחות ליום הבאה ,אבל ביום האחרון כשחוזרים הביתה לא עשיתי שמירות וישנתי כמו תינוקD:

עשו לנו שיעורי ספורט שזה היה כיף נורא:] הקפפנו את כול הבסיס בריצה ,ונדהמתי לראות שאני לא פדלאה כזאת כמו שאני חושבת, ורצתי בין הראשונות בהתחלה בשני טורים ,עם טינה חברה שלי מהמחלקה צועקות אחת לשניה "עוד קצת עוד קצת קדימהה!!!",וכמו "זה הורג שומן זה הורג שומן" דיי נתן לשתיינו מוטיווציהXD
ימים אחרי זה הרג אותי, ואני באמת לא בכושר לא הצלחתי ללכת כול השרירים כאבו ליי,אבל עכשיו יותר טוב:]

ביום חמישי לא עשיתי דבררר, בבוקר כאשר היינו אמורות לסדר את האוהלים שלנו לקראת מסדר בוקר סיימתי ראשונה באוהל והמפקדת שאלה מי סיימה ורוצה להתנדב טוב הלכתי, בהתחלה חשבתי :"מה עשיתי לעצמי ,למה?!?!!?" אבל אז מתברר שלקחו 6 בנות ואני אחת מהן לעבודות רס"ר
שזה אומר לא לעשות כלום ורק לאסוף זבל מכול הבסיס ,[נשמע לא כיף כול כך?] אבל היו לי כול כך הרבה הפסקות, ולא הייתי צריכה לעמוד בשורות או בחטים...,והיייתי כול היום בשקם שלשם לוקחים אתנו רק בערב ול20 דקות,והצלחתי להטעין את הפלפון שזה לא ממש הצלחתי כי כול השקעים נתפסו ע"י בבנות אחרות בזמן שעת בת"ש ולא עזבו אותם!!

ואז הגיע יום שישי ונסעתי הביתה בנסיעה שנשכה פחות מ10 דקות חח:][כמובן לפני זה הייתי צריכה להילחם על לעלות על אוטובוס כשבתחנה עומדים מליון חיילים ,כי הרכבות לא עובדו ביום]
אבל נלחמתי ועשיתי זאתP:

אז יום שישי לא עשיתי הרבה חשבתי לצאת להיות עם החברים אבל הייתי מתהה, ולא הצלחתי לזוז לשום מקום,אבל עשיתי ארוחת ערב עם המשפחה והיה כזה נחמד,שתינו יין ואני  כול כך אוהבת יין!! ושחכתי איך זה ארוחות משפחתיות ,כי בדרך כלל אני אוכלת לבד,
הינה משהו שתמיד אני מקנאה באנשים שיש להם משפחה שלמה וגדולה...ולפעמים הם אומרים שזה לא כיף ומעצבן, אבל לא תגידו תודה שיש לכם זאת....

טוב השבוע הזה אני סוגרת ואין שום אפשרויות לביקורים...באסה,אני הולכת לקבל נשק וללמוד עוד ועוד דברים
מקווה שהוא ילך יותר קל מהשבוע הזה:]

תאחלו לי בהצלחההD:

[לא פייר שהבנים עושים טירונות בחדרים ואנחנו עושים באוהלים ,זנותתת,אבל טירונות יותר קשוחה שלנו משלהם]

מוזר שאני מרגישה שבאמת אין לי שום איש שאני מרגישה איתו טוב מספיק כדי לקרוא לו חבר אמת....,אני כמו תמיד מרגישה לבד,ואם לומר ת'אמת זה באמת כך ושום דבר לא סתם אצלי בראש אני רואה זאת....
אנשים בקושי מתענינים בי ,אז אני חושבת לעצמי לפעמים אם אני אתעניין הם גם יתעניינו ויפגינו תגובה טובה,אבל איך שהוא זה יוצא שאני מרגישה סתם מקרצצת סביבם לצומת לב.
בנוסף לזה שאני לא מאמינה מהאדם שחשבתי אותו לחבר הכי קרוב אומר שהוא משתף אותי במה שקורה לו כי אני "סתם דואגת לו",
כניראה שכול מאמץ שאנסה להרגיש כאילו יש לך חברים, זה לא באמת תהיה ההרגשה שזה באמת  חבר אמיתי.

אז פשוט נשבר לי היום מהכול מכול התקופה המגעילה הזאת שחיסתה אותי עם כול החוסר מזל הכי נחסס שיש, בעיות כלכליות,בעיות אצל אימא,ועוד בעיות מבלבלות אחרות, המצב שעוד על זה היינו אמורים להרדים את הכלבה היפה שלי שכול כך אהבתי במשך 14 שנה,אני עוד איך שהוא התגברתי אבל אימא שלי בכלל קשה לה....כול זה גורם לי להיכנס לדיכאון נוראי ,שפשוט בימים שאני בבית אני מעדיפה לישון את כולם ופשוט להעביר הכול בשינה,לפחות שם אני מאושרת איך שהוא.
בנוסף לכך שפשוט אין לי מזל בשיטטט עם פיתוח יחסים, אני כול כך לא מבינה למה המזל או הגורל הזה לא הולכים לצידי? למה אם אני בחרתי מטרה המטרה הזאת קשה להשגה, כי המטרה לא כול כך רואה אותי כמה שאני לא קורבה ,נהיה יותר גרוע וגרוע ,הרגשיות הזאת הורגת אותי אני פשוט נשברת מכול מצבים של לראות אותו עם אחרות, לפעמים באה לי להרוג את הרגשות שלי ולבאמת.
טוב אמרתי לעצמי יאללה אני בוחרת דרך אחרת אם כלום לא הולך, אבל גם לא לדרך הזאת חסרים שברים ובורות, של חוסר אפשרות להיפגש ,ובקושי שיש לי מצבים לדבר איתו... לעזעזל זה מה שיש לי לומר....

עוד משהו....למה תמיד כשאני יוצאת עם אנשים שהזמינו אותי כי רצו שאהיה בחברתם,למה תמיד אני מרגישה לא קשורה?
אני מסתכלת ומרגישה שהינה אני בן אדם שיושב מחוץ לכולם ולא קשור למעגל....למה?לעזעזל עם תקופה המכוערת הזאת,

ככה אני מתחילה חיים חדשים?


-




טוב לפחות היה מאוד נחמד אצל ענת וטל ביום הולדת^.^ ,שהיה לפני חמישה ימים אבל פסדר עדיף עכשיו מאשר מאוחר מדיי.
מזל טוב שוב לתאומות האהובות האלוP: שאני כול כך אוהבת חח
ממש לא היה לי כוח לעלות תמונות אבל יש לי סרטון על הבוקר שהכנסו לענת עוגה בפרצוף חחח ,תהנה מלצחוק:]