נכון לעכשיו הבלוג הוזנח שוב, קרו המון דברים מאז הפוסט האחרון, איכשהו תמיד קורים לי דברים בפערים נורא קטנים של זמן... אבל אין לי תלונות, אחרי הכל זה מחשל אותי לטוב ולרע, לרוב לטוב.
אז התגייסתי, אני מסיימת טירונות יום רביעי הזה לאחר כמעט חודש של שינה באוהלים, הכרות עם בנות מדהימות, צחוקים בחדר האוכל, ירי בנשק וכמובן המון חוויות שאני אנצור למשך המון זמן.
הייתי רוצה לכתוב על הגיוס פוסט רציני במיוחד לאור העובדה שבהגיעי לניצנים- בסיס הטירונות בו אני שוהה ישר עלה לי הפיוז שאני אמורה לבלות בו את משך הטירונות שלי וכבר תכננתי כל מילה ומילה, כל טענה וטענה לנוכח המצב שלי וכמה זה מיותר לגייס בנות וכמה הייתי שמחה לראות קב"ן ולצאת מהצבא.
אבל טוב מידי פעם לשמר לעצמי את הדעות שלי ובדיעבד להבין שהכל היה בהבזק של רגע אחד של דאון מסוים, וכרגע אין גאה ממני לשרת בצה"ל לא משנה כמה אני זוטרה נכון לעכשיו בתוך המערכת הזו.
אני עכשיו איתו, וטוב לי ונחמד לי וכייף לי איתו באמת שכייף, חבל שאנחנו לא מתראים לעיתים יותר קרובות, השירות הצבאי יכול להרחיק ביננו מחד גיסא ולקרב נפשית מאידך גיסא... כל יום כל היום SMSים מרובים ושיחות טלפון שבאמת אפילו אני כבר לא מכירה את עצמי כזאת "דביקה" נגיד ככה... אבל באמת שזה נחמד בשורה תחתונה לצאת קצת מהבועה שלי, ולדעת שיש מישהו שאכפת לו ממני ברמה כזו, לפחות זה מה שהוא טוען... אני נותנת לזה את הצ'אנס ובאמת שאני אתפשר על הכל מעכשיו, ואני יודעת שרשמתי את זה על מישהו אחר לפניו, אבל הנוכחי עשה בעבורי דברים וגם אמר מילים שקשה להתעלם מהמשמעות שלהם.
נראה מה יהיה...
ודבר אחרון,
אני אוהבת את כולכם, והלוואי וימי שישי יחזרו להיות טובים כמו פעם.
כמו כן, מה שנכתב כאן הינו על קצה המזלג, בסיום הטירונות אני כמעט בטוחה שאכתוב כאן ואפרוק את מה שעבר עליי בליווי תמונות.
אי אפשר בלי אחת לסיפתח, אז הרי לכם:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
