החיים זה לא פיקניק?!

הרבה קורה עכשיו.

ממש בימים אלו,בשעות ובדקות.

דבירם טובים ודברים שלא חשבתי שאצטרך להתמודד איתם.

שוב אמא צדקה,שוב אני צריכה להתמודד ומצטערת על שלא שמעתי בקולה.

אני כבר לא מסוגלת לסבול את המעונות,כבר לא מסוגלת להיות פה ללא פרטיות

אני כבר לא מסוגלת לסבול את השותפה שלי,את המתח שיש באוויר,אחרי כל מה שעשיתי בשבילה.

אני רוצה בית משלי,שירותים נורמאליים,מקלחת עם מים חמים,ללא תקלות!,ללא חלונות שדופקים ומרעישים בלילה בגלל הרוח,בית עם מזגן בקיץ.

אך בנתיים זה מה שיש,אני בורחת מדי פעם הביתה,אך אני חייבת להיות פה במרכז לא רק בגלל הלימודים,אלא גם בגלל העבודה.

עבודה שיכולה לתת לי פוש רציני,זה טוב לקו"ח שלי,אני אומרת לעצמי אחרי שאני יוצאת משם.

קצת קשה שם, בעבודה,דיי זרקו אותי למים,ואני מצליחה אך בקושי להרים את הראש מעל המים. אבל אני מאמינה שעם הזמן זה ישתפר.

בתקווה לעוד אור.

חג שמח.