לעבוד בעבודה שמחייבת אותך להיות בדרכים 80% מהזמן זה תענוג די מפוקפק...
לעשות את זה באמריקה זה כמעט לא שפוי – הסבר – הסטטיסטיקה מראה כי ב- 80% מהמקרים בהם תגיעי לשדה התעופה תופתעי לגלות (כן, מדהים שזה מפתיע כל פעם מחדש..) ששוב כן שוב, יש דחיה בטיסה ובמקום להגיע הבייתה בשעה סבירה את נאלצת לבלות את זמנך היקר (בדרך כלל בין שעתיים לחמש) בשדה התעופה. לאלו מבינכם שלא הזדמן להם לבלות בשדות תעופה בארה"ב להלן תאור קצר וממצה – מסתבר שבאמריקה הגדולה סוגרים את הבסטה ב- 20:00 בערב – ללא שום התחשבות בעובדה הפעוטה שהמקום פעיל 24 שעות ביממה ואנשים שלא מבחירה עשויים לבלות בו זמן משמעותי ואולי גם להרגיש רעב "רחמנה לצלן", כמובן שאין מה לדבר על טכנולוגיית העל שנקראת אינטרנט או wireless network שבזמנים קשים אלו הייתה בהחלט יכולה להאיר את הרגע ולהציל את מה שנשאר מהיום (או ליתר דיוק מהלילה)...
וגם היום, שמחה וטובת לבב, הגעתי לשדה התעופה ב- 13:50 בצפיה לעלות על הטיסה של 15:00 ולהגיע הבייתה לא יאוחר מ -17:00 עם תוכניות גדולות להמשך הערב – וכבר מרחוק נגלה לעברי השלט מבשר הרעות "Delayed" – מלאת אכזבה התיישבתי בפינה צדדית – מקווה שלפחות אזכה לקצת רחמים (אולי עצמיים לא יותר מזה) ואצליח להעביר את הזמן בשיטוטים באינטרנט (איזו אופטימיות...) – את השאר תוכלו לנחש בעצמכם – בסופו של יום (ארוך במיוחד) הגעתי הבייתה ב- 22:00 רעבה, עצבנית, עייפה ומממורמרת....לא יכולה שלא לתהות על שדה התעופה הנפלא בן גוריון שפתוח 24 שעות, ועל הבחירה שלי לחוות את התענוג הזה כל פעם מחדש....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
