תעצרו את החיים! אני רוצה לרדת.

 עעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעעעהאעאעאההההההההה.

כמה אפשר?!.

 נמאס כבר.. אין לי כוח יותר.

 פשוט נמאס.

 מהכל, מכולם, מעצמי, מהעולם.

 מהשקרים, מהצביעות, מהנסיונות, מהכשלונות, מהשגרה,

 מהחוסר הזה בדברים שצריך, בקצת אמת, כנות, ואהבה.

 נמאס מאנשים שחושבים שהם יודעים הכל, מאנשים שהם לא אנושיים.

 מאנשים שמתלוננים שהם לא יפים, או לא מוצלחים, בשביל לסחוט מחמאות.

  אבל הם לא מבינים מה הם אומרים. כי הם לא יודעים מה זה באמת.

 נמאס לי לקוות, נמאס לי לחלום,לצפות, ולחכות ולחכות.. ומה אז? כלום.

פשוט להתאכזב כל פעם ופעם מחדש.. מהכל.

אני כבר לא מוצאת טעם בכלום, הכל הפך ליהיות חסר כל משמעות ותכלית.

 נמאס לי מהמקום הזה,

 לא רוצה ליהיות כאן.

אני על הקצה. ממש על הקצה.