-תסלחו לי על השפה הפלצנית, אני מעתיקה את זה מהתיקיית פרויקט שלי. -

מגיל צעיר, אופנה היא אחת האהבות הגדולות שלי בחיים ואחד התחביבים העיקריים שלי.

בין אם זה לקרוא במגזינים ובלוגי אופנה, לצייר סקיצות לדגמים שעולים לי לראש, או סתם לעמוד מול הארון בבוקר ולבחור מה ללבוש.

לכן, מהרגע הראשון שבו הודיעו לנו שהגיע הזמן לבחור נושא לפרוייקט גמר, ידעתי ללא צל של ספק שנושא הפרוייקט יהיה קשור לאופנה.

את החודש הראשון העברתי ברעיונות, סקיצות, ובמה אני הולכת להתמקד, כי ''אופנה'' זאת מילה גדולה מדי בכדי להכיל פרוייקט שלם.

אחרי הרבה חשיבה והתלבטות, החלטתי שאני אקח את הפרוייקט לאופנה מהצד שלי, הצד של המידות הגדולות.

ברגע שהגעתי להחלטה הסופית, וסימנתי לעצמי במה אני הולכת להתמקד, הכל הלך ונעשה קל יותר.

בישראל כמעט ואין מענה לכל אותן צעירות מלאות שרוצות לקנות בגדים שיתאימו לגילן,

לכן החלטתי שאני אעצב ליין חולצות למידות גדולות לנערות, כי מי כמוני יודעת כמה זה קשה לנערה במידה גדולה למצוא משהו שהיא באמת תאהב, באמת יחמיא לה, ובאמת יגרום לה להרגיש טוב עם עצמה.

את הפריטים בליין החלטתי לעצב בסגנון אורבני.

החלטתי ללכת על הסגנון הזה מכיוון שמטרת הליין היא ליצור פריטי קז'ואל ליומיום שיתאימו לחיי הנערה המתבגרת.

הסגנון מאופיין לרוב בצבעים בוהקים בשילוב פריטים בצבעים מונוכרומיים, גזרות מעניינות, מעט ''זרוק'' אבל עדיין אלגנטי ומחמיא.

אני שמחה מאד שיצא לי בסופו של דבר לעסוק בפרוייקט הגמר בנושא שקרוב אליי ואני באמת מתחברת אליו.

אנשים שמגיעים לראות תערוכה, או מיצג, הם תמיד רואים רק את התוצאה הסופית, ולא משנה כמה סרטונים ותמונות של תהליך העבודה ישימו ליד התוצאה הסופית, אנשים מהצד לעולם לא ידעו את התהליך האמיתי והפנימי שעבר על האמן בזמן העבודה.

כל הסימני שאלה הגדולים שרצים בראש ללא הרף, כל החוסר וודאות לגבי איך להציג את הכל בצורה הכי טובה שיש, ולנסות להעביר לקהל את רצון האמן... אלו דברים שלעד יישארו רק בראשו ונפשו של האמן.

בתחילת הפרוייקט הייתי שלמה עם עצמי ועם בחירת הפרוייקט שלי במאתיים אחוז, אך לאט לאט, כששיתפתי אנשים מהצד, ואפילו אנשים שקרובים אליי, הביטחון שלי לגבי הפרוייקט ירד.

התגובות של האנשים היו מעורערות וגרמו לי לחשוב פעמיים לפני כל צעד שאני עושה.

בעיקר כל התגובות הנ''ל היו מחששות על כך שאני לא הולכת על בטוח, וזה לא הזמן להתנסות בדברים חדשים, אך בדיוק מאותן תגובות, שאבתי את הכוח שלי להמשך הפרוייקט. ואני חושבת שעכשיו, בסוף הפרוייקט, כשהכל כבר מוכן ואני יכולה לעמוד בצד הפרוייקט ולחייך, אני יכולה להגיד בלב שלם שהוכחתי לכולם שאני יכולה.

קרדיטים

שלמה ואייל כץ על העזרה עם בניית חלון הראווה

דוריס ברנט על העזרה עם התפירה

טדי אלון על הצילומים ללוקבוק

ולכל מי שתמך בי לכל אורך הפרוייקט.

תודה!

ולאחר כל זה, הגיע החלק הבאמת מעניין של הפוסט, התמונות!

תמונות של החלל:

תמונות קלוזאפ:

ולבסוף... כמה הצילומים שהצגתי בלוקבוק:



פוו, זה היה ארוך...

מקווה שאהבתם! אני אשמח לשמוע מה דעתכם וביקורות ועצות לשיפור יתקבלו בברכה.

אוהבת אתכם המון, חג שמח שיהיה ♥

נ.ב- קיבלתי 100 בפרויקט.