דברים מסתדרים להם בצורה כ''כ מופתית שאנשים מסביבי לא מבינים איך זה הגיוני.
כל כך הרבה הצעות ואני? יס מן של העולם הזה. כן כן כן. להכל. העיניים שלי גדולות מדי בשביל לסרב.
גם כשברור לי שאני לא מעוניינת בתפקיד, אני זוכרת שמדובר בתעשייה קטנה ובאה לפגישה בשביל הנימוס.
והקול הקטן הלא מרוצה עדיין מקרקר שם, במאחורי הראש. זה שרודן בי שאני לא עושה מספיק. נלחמת בו בשינים כדי לא לאבד שפיות.
מיכל גור.