אני מודה. התמכרתי לריאלטי הכי טראשי אבר- הדור הבא 24/7.

אין לי מושג איך זה קרה... באמת! אני זוכרת שעוד לפני התכנית הראשונה הייתי נורא סקפטית... בעיקר כי חשבתי שזה הולך להיות חיקוי עלוב של האח הגדול.

בתכנית הראשונה, כשגילו את כל הקונספט של התכנית, זה מזה לא עשה לי את זה. כי בתכלס? הארץ הקטנטנה שלנו פשוט לא בנויה לתכניות כאלו, ועל כך יעידו כל תכניות ''הרווק/קחי אותי שרון'' למינהם. 

למה זה לא מצליח? הפרשנות האישית שלי זה כי אפילו תכנית קלילה שכזאת, בארץ מצליחים להפוך לטלנובלה דרמטית וכבדה כמו החזה של רחמים.

פאק נוסף זה שלא משנה מה יגידו על הארץ החסרת בושה שלנו, ברגע שיש משהו שקשור למגע אינטימי בטלוויזיה, זה פשוט לא מתקבל על הדעת.

ובואו נשים את הקלפים על השולחן... כשאנחנו מכניסים 15 כוסיות ו4 רווקים, אנחנו כן רוצים לראות מסיבות בריכה טופלס ושוטים של מצלמת לילה שמראה מיטה זזה.

ועובדה לכך זה הוויכוח שהתלהט לפני כמה פרקים, כשאחת הדיירות (אני עוד לא בקיאה בשמות, לוקח לי זמן) ראתה דיירת אחרת נמצאת בחדר של הרווק.

עזבו את זה שהם לא עשו כלום בחדר וסתם ניהלו שיחה, הבחורה ש''תפסה'' אותם, ישר רצה לספר את זה לכל שאר הבנות בבית בקריאות של ''בחיי שהם יושבים שם ומתנשקים, אין, ראיתי את זה''.

עכשיו, נעזוב בצד שהיא לא ראתה כלום כי לא קרה כלום, ישר כל הבנות התחילו להתעצבן ולא הבינו איך אותה דיירת מתנשקת עם הרווק.

כאילו, באמאשלכן? למה שהיא לא תתנשק איתו? למה שלא יהיה בניהם מגע פיזי? הוא מחפש אהבה, הוא לא מחפש ידידה לנהל איתה שיחות נפש אל תוך הלילה.

הרי מחוץ לוילה... אם הבנות האלה היו יוצאות איתו לדייט, אני חותמת על כך ש90 אחוז מהן היו סוגרות את הערב בנשיקה ויותר. אז על מה כל הרעש?

אני מבינה שיש את כל עניין המצלמות אבל אני חושבת שכשמתוך אלפי בנות, נבחרות ה15 המובחרות, אז אותן 15 צריכות להיות כאלה שלא יפחדו מהמצלמה ויראו את עצמן כמו שהן. ו... אם את לא בנויה לזה, ומרגישה לא בנוח... אז כנראה שזה לא המקום שבו תמצאי את אהבת חייך.

אני חושבת שקודם כל, אם הייתה לי בחירה להשתתף בריאלטי מסוים, זה לא הריאלטי הראשון שהייתי בוחרת להשתתף בו.

לא מפריעות לי המצלמות, וגם לא הבחורות שיהיו איתי (טוב, בערך), הדבר היחיד שהיה מפריע לי זה שלא -באמת- תצא מפה אהבה.

לא יעזור כלום, כמעט רוב המקרים מסתיימים בכך שהרווק מוצא לעצמו בחורה, ואז בפרק של האיחוד אחרי כמה חודשים, הוא מודיע שהם נפרדו.

ובמיוחד כשלקהל יש כ''כ הרבה זכות בחירה, לא נראה לי הגיוני שייצא מהתכנית הזאת משהו.

המנחים של התכנית כל הזמן חוזרים על המשפט '' הצופים בבית רואים דברים שאולי אתה לא רואה, והם יבחרו בשבילך את מה שהכי מתאים לך''

כאילו, עם כל הכבוד לצופים האדוקים שצופים 24/7 בתכנית... מי אנחנו שנבחר לו מה לא מתאים לו ומה כן מתאים לו?

לטס פייס איט, אנחנו לא באמת מכירים את הרווק. הוא לא חבר ילדות רחוק שלנו וגם לא מישהו שיצא לנו אי פעם לנהל איתו שיחה,

אז על סמך מה בדיוק אנחנו אמורים לדעת מה טוב בשבילו ואיזו בחורה הכי מתאימה לו? על סמך המראה שלה שאנחנו אוהבים?

על סמך האישיות שאנחנו התחברנו אליה? על סמך הצחוק המתוק שאנחנו התאהבנו בו?

אני חייבת להודות שעד עכשיו, כל פעם כשראיתי את הרווק יוצא לדייט עם מישהי, וחשבתי שהוא נורא נהנה מהדייט ושהדייט היה מוצלח, אחרכך הוא רץ לספר לחברים שלו עד כמה הדייט היה כושל, מעייף ומשעמם. אז איך אנחנו, הקהל בבית, יכולים לבצע בשבילו החלטות כאלה כמו את מי להדיח?

אז איך כן התמכרתי לתכנית המטופשת הזאת?

אני מאותם אנשים שפשוט לא אוהבים שקט מסביבם ותמיד חייבים שיהיה רעש מסוים. אפילו אם זה סתם זמזום מטופש מהטלוויזיה.

ככה מצאתי את עצמי מעיפה מבט קצר בזמן שאני מבשלת או בזמן שאני שמה לק בציפורניים.

לאט לאט התחלתי להתחבר לדמויות מסוימות וממש לאהוב אותן ואת צורת ההתנהלות שלהן. זה מה שאני אוהבת בתכניות ריאלטי מהסוג הזה.

בפרק הראשון תמיד יש קטע קצר על הבן אדם, במקרה שלנו זאת מישהי מאופרת, לבושה טוב, אומרת בשפה יפה את מה שהכתיבו לה להגיד והמון חיוכים, כיף וFUNFUNFUN. אבל יומיים אחרי, בצהריים, בלי איפור, כשקצת משהו לא במקום, מתחילים לצאת צדדים מהבןאדם שלא הראו קודם. צדדים שלפעמים באים לטובה ואפשר להתאהב בבן-אדם, ולפעמים צדדים מבחילים שעושים לי חשק להעביר ערוץ כשאני רואה את אותה בחורה פותחת את הפה.

וחוץ מזה, כל אחד צריך את מנת הטראש היומית שלו, והתכנית הזאת מספקת לי את המנה הזאת מצוין כל ראשון וחמישי.

סיבה נוספת שאני אוהבת לצפות בתכניות ריאלטי, זה כי אני פשוט אוהבת להעמיד את עצמי בסיטואציה ולחשוב מה אני הייתי עושה אם הייתי שם.

אני חושבת שאם הייתי מוצאת את עצמי בתכנית שכזאת... לא ישר הייתי מתנפלת על הרווק כמו איזו סטוקרית, אבל גם לא הייתי מתעלמת ממנו ומחכה שהוא ייגש אליי, כמו שהרבה בנות עשו בתכנית.

בטח את היומיים הראשונים הייתי מעבירה יותר עם הבנות, ושיחות קצרות עם הרווק מדי פעם, וביום השלישי כבר הייתי לוקחת אותו לשיחה.

אני לא מדברת על שיחה של יחסינו לאן, פשוט שיחה של איזה חצי שעה שגם אני אלמד להכיר אותו והוא ילמד להכיר אותי.

לא הייתי מושכת את השיחה ליותר מ20 דקות, כי זה פשוט מעייף. במיוחד כשיש בבריכה 14 בנות אחרות בביקיני.

ברגע שהוא היה מזמין אותי לדייט הראשון, אז הייתי משאירה את הדייט בתור משהו כייפי, ולא עכשיו שיחת נפש כבדה על העבר שלי.

ובקשר למגע האינטימי? אולי באמת בדייט הראשון במסגרת שכזאת מגע פיזי זה קצת בעייתי, אבל לא הייתי שומרת נגיעה כמו איזה דתייה סוג א'.

אני חושבת שבדייט שני או שלישי זה כבר לגיטימי לגמרי להתנשק עם הבחור, עם מצלמות או בלי מצלמות.

ובקשר לזה שעוד 14 בנות נמצאות במגע פיזי איתו? זאת בשבילי באמת בעיה. אני לא בן אדם קנאי, ואת זה יעיד כל אחד שהיה איתי בקשר, אבל זה בהחלט לא נעים לדעת שהבחור שאת מתחילה לפתח אליו רגשות, יוצא עם עוד 14 בנות במקביל. זאת עוד סיבה שאני לא רוצה להשתתף בריאלטי כזה.

אבל אם כבר אני מוצאת את עצמי במשחק כזה, אז כמובן שאני אקח הכל בפרופורציה, ואשחק את המשחק כמו כולם.

ואם כבר משחק? אני חושבת שבמקום כזה כל האמצעים כשרים, גם כמו לבקש מהבחור שיפגוש אותך באמצע הלילה בבריכה לשחיה לילית.

בקיצור, כל הקונספט הזה נורא בעייתי בעיניי, ואני לא מכירה שום בחורה שבאמת רוצה להתחרות על לב של גבר עם עוד 14 בנות במקביל.

חוץ מזה, מובן מאליו שהתחרות פה זה לא על הגבר, אלא על המיליון שבסוף ועל 15 דקות התהילה.

נכנסתי עכשיו לאתר התכנית כדי להגיד לכן את שמות הבנות שאהבתי, אז הנה:

ענבר שני

אורטל סולימן

איילת נוח

אני יכולה להמשיך לחפור על הנושא עוד הרבה, כי באמת יש לי הרבה מה להגיד אבל אני אעצור פה, כי אני בספק אם מישהו בכלל קרא את כל זה.

BTW, חוץ מזה שהפוסט הזה בשבילכם, הוא גם בשבילי. שמתי לב שכבר המון זמן לא כתבתי ושלאט לאט זה מתחיל להיות קשה עבורי, אז אני חייבת לכתוב מדי פעם פוסטים שהם מעבר לתמונות סופרמגניבות.

מוזמנים לרשום לי בתגובות מה אתם חושבים, ואם אתן הייתן מוכנות להשתתף בריאלטי שכזה.

אוהבת♥

להתעורר לצלילי מכוניות צופרות וניחוח עדין וארומתי של פיח שמגיע הישר מהאוטובוסים... אין על העיר הזאת.

אני מגניבה מבט אל השעון ומחליטה שהיום זה יום פינוק. סתם כי בא לי. מגיע לי, לא?
אני לוקחת את הזמן וקמה לאט לאט מן המיטה, עוד לא מספיקה להגיע אל האמבטיה והנה כבר הצלצול הראשון על הבוקר.

''היום זה יום פינוק, אני לא רוצה לשמוע חדשות רעות, רק טובות'' אני אומרת במהירות בלי לתת לה אפשרות להכנס לי בין המילים.

''...אז להתקשר מחר?'' היא שואלת אותי בהיסוס. שחררתי אנחה ארוכה ובראש שלי כבר ראיתי איך כל התכניות ליום הזה מתפוגגות בן רגע.

מסתבר שהלקוחה האחרונה שלי בכלל לא מרוצה מהתוצאה של השמלה ולפי המילים שלה היא ביקשה שמלה בצבע כתום אפרסק וקיבלה כתום משמש.

אם רק היה לי את האומץ להגיד לה לאן היא יכולה לדחוף את המשמש והאפרסק אולי הייתי אדם מאושר ושלו יותר, אבל אני לא בן אדם שאוהב לשרוף גשרים ואותה לקוחה ספציפית היא אולי ה-גשר שלי. 

''תגידי לה שמחר השמלה בצבע אפרסק אצלה על הבוקר עם שליח.'' אני מקלידה במהירות עם יד אחת בזמן שאני מצחצחת שיניים עם השנייה. 

נכנסת לאמבטיה ומפנה גב אל כל מדף הקרמים והתחליבים, אני יודעת שמספיק מבט אחד ואני מנתקת את הפלאפון וצוללת הישר לאמבטיה עם ספר לכמה שעות טובות.

אני לא רוצה להישמע פסימית ומרירה, אבל בתוך תוכי ידעתי שלקנות כזאת אמבטיה מפוארת זה סתם בזבוז כסף, כבר שנתיים שהיא עומדת פה ומעולם לא התפנקתי בה כמו שצריך. זה טיפה מאכזב, כמו להשקיע בבורסה ולראות איך עם הזמן אתה מאבד את כל הכסף שלך, רק ששם התהליך הוא יותר כואב ולוקח דקות אחדות. אני יוצאת במהירות מהאמבטיה ונכנסת הישר לחדר הבגדים, ''לפחות פה אני יכולה להתפנק כמה דקות'' אני ממלמלת בשקט.

אין סוף לקטע/סיפור הזה, את האמת שהמצאתי אותו עכשיו רק מלהסתכל על הסט הזה שהכנתי לא מזמן.

תמיד יוצא לי שלכל סט שאני מכינה אני גם בונה דמות שאליה אני משייכת את האאוטפיט, הפעם זאת אשת עסקים מניויורק שיש לה עסק מצליח.

וואו, הרבה זמן לא כתבתי ואני חייבת להודות שהקטע הקטנטן הזה פתח לי את התיאבון לגמרי ועשה לי חשק לחזור לכתוב...

בכל מקרה, אם כבר הסט הזה, אז הנה עוד סט שהכנתי לא מזמן:

טוב, אני חייבת לזוז, שיהיה לכולנו סוףשבוע מושלם עם קצפת וסוכריות מעל.

נ.ב- אומייגאד, סוףסוף גשם רציני ולא איזה טפטוף מסכן! איזה כיף♥♥♥