להתעורר לצלילי מכוניות צופרות וניחוח עדין וארומתי של פיח שמגיע הישר מהאוטובוסים... אין על העיר הזאת.
אני מגניבה מבט אל השעון ומחליטה שהיום זה יום פינוק. סתם כי בא לי. מגיע לי, לא?
אני לוקחת את הזמן וקמה לאט לאט מן המיטה, עוד לא מספיקה להגיע אל האמבטיה והנה כבר הצלצול הראשון על הבוקר.
''היום זה יום פינוק, אני לא רוצה לשמוע חדשות רעות, רק טובות'' אני אומרת במהירות בלי לתת לה אפשרות להכנס לי בין המילים.
''...אז להתקשר מחר?'' היא שואלת אותי בהיסוס. שחררתי אנחה ארוכה ובראש שלי כבר ראיתי איך כל התכניות ליום הזה מתפוגגות בן רגע.
מסתבר שהלקוחה האחרונה שלי בכלל לא מרוצה מהתוצאה של השמלה ולפי המילים שלה היא ביקשה שמלה בצבע כתום אפרסק וקיבלה כתום משמש.
אם רק היה לי את האומץ להגיד לה לאן היא יכולה לדחוף את המשמש והאפרסק אולי הייתי אדם מאושר ושלו יותר, אבל אני לא בן אדם שאוהב לשרוף גשרים ואותה לקוחה ספציפית היא אולי ה-גשר שלי.
''תגידי לה שמחר השמלה בצבע אפרסק אצלה על הבוקר עם שליח.'' אני מקלידה במהירות עם יד אחת בזמן שאני מצחצחת שיניים עם השנייה.
נכנסת לאמבטיה ומפנה גב אל כל מדף הקרמים והתחליבים, אני יודעת שמספיק מבט אחד ואני מנתקת את הפלאפון וצוללת הישר לאמבטיה עם ספר לכמה שעות טובות.
אני לא רוצה להישמע פסימית ומרירה, אבל בתוך תוכי ידעתי שלקנות כזאת אמבטיה מפוארת זה סתם בזבוז כסף, כבר שנתיים שהיא עומדת פה ומעולם לא התפנקתי בה כמו שצריך. זה טיפה מאכזב, כמו להשקיע בבורסה ולראות איך עם הזמן אתה מאבד את כל הכסף שלך, רק ששם התהליך הוא יותר כואב ולוקח דקות אחדות. אני יוצאת במהירות מהאמבטיה ונכנסת הישר לחדר הבגדים, ''לפחות פה אני יכולה להתפנק כמה דקות'' אני ממלמלת בשקט.

אין סוף לקטע/סיפור הזה, את האמת שהמצאתי אותו עכשיו רק מלהסתכל על הסט הזה שהכנתי לא מזמן.
תמיד יוצא לי שלכל סט שאני מכינה אני גם בונה דמות שאליה אני משייכת את האאוטפיט, הפעם זאת אשת עסקים מניויורק שיש לה עסק מצליח.
וואו, הרבה זמן לא כתבתי ואני חייבת להודות שהקטע הקטנטן הזה פתח לי את התיאבון לגמרי ועשה לי חשק לחזור לכתוב...
בכל מקרה, אם כבר הסט הזה, אז הנה עוד סט שהכנתי לא מזמן:

טוב, אני חייבת לזוז, שיהיה לכולנו סוףשבוע מושלם עם קצפת וסוכריות מעל.
נ.ב- אומייגאד, סוףסוף גשם רציני ולא איזה טפטוף מסכן! איזה כיף♥♥♥