אני בשום פנים ואופן לא מוכנה שהשנה הזו תסתיים. פשוט לא.

אני לא רואה את עצמי מתגייסת עוד חצי שנה, או יוצאת לשנת שירות עוד שלושה חודשים.

לא.

אני רוצה לבוא לכיתה, אני רוצה מבחנים, אני רוצה שיעורים, אני רוצה טיול שנתי!!

אני רוצה להיות בבית להיות על המחשב ללכת לחוג לשבת אצל חברים לקנות תלבושת אחידה לבצפר אני רוצה חיים של נערים.

לא רוצה אחריות לא רוצה צבא לא רוצה את החווה של זכרון לא רוצה להיות במחוז נגב לא רוצה לעבוד לגרעין לא רוצה לגור עם הגרעין.

לא רוצה להיות קומונרית לא רוצה להיות חייבת לשים חולצת תנועה לא רוצה לעלות מלא במשקל כי כל מה שאוכלים בחווה זה פחמימות ושמן.

למה זה בא מהר? מזה, זה עוד שניה!

אני לא רוצה רגליים קרות.

אני רוצה אחורה-פנה

אני רוצה את גיל 14

אני רוצה להמשיך בשיגרה שלי עכשיו..

אני ממש ממש לא יודעת מה לעשות.

אני לא רוצה להרגיש לבד, ודווקא במקום שאמור להיות הבית החם שלי אני מרחיקה את עצמי. ואני מוצאת את עצמי בחשק עז לקחת ת'צמי ולעוף לכל הרוחות.

איזה פאק.