אז הנושא החם עוסק בשבעה דברים שאי אפשר בלעדיהם..

האמת שהמחשבה הראשונה שעלתה לי הייתה נורא צינית: אי אפשר בלי חמצן בלי אוכל בלי מים וחרטא כזה.

ולכן, במחשבה שניה, אני אצא מנקודת הנחה (מבלי לקרוא את הפוסטים האחרים) שלא בזה מדובר, מן הסתם, אחרת זה לא היה שונה ולא היו עושים על זה נושא חם.

אז לאחר שהגעתי להארה היומית שלי, שבעה דברים שאי אפשר בלעדיהם, או לפחות ככה זה אצלי:

1. הקבוצה שלי- הפנתר הכחול, קבוצת חניכים בנוער העובד והלומד. ארבע בנות ובן אחד. החבר'ה האלה היו יותר ממשפחה בשבילי מאז שהכרתי אותם. הם עמדו [ועומדים] לצידי בכל דבר, בכל ריב, בכל סוגייה, דילמה.. גם אם בא לי סתם לדבר ב5 לפנות בוקר, אם אני אתקשר הם יענו לי. הקשרים שלנו הדדיים ביותר.

הקבוצה היא הדבר הכי טוב שקרה לי.. בלעדיהם אין לי חיים, פשוטו כמשמעו.. בזכותם אני לא לבד. בזכותם בניתי את עצמי ואת האישיות שלי..אני אוהבת אותם מאוד.

*הייתי רוצה להכניס לכאן גם את הגרעין שלי, גרעין מרי, אבל לצערי אני לא מרגישה מספיק בנוח ושלמה איתם. מכל מיני סיבות לא רלוונטיות לפוסט הזה עכשיו.

2.  המחשב- עד כמה שזה נשמע לי טיפה עצוב להיות תלוי במחשב, זוהי המציאות.. מלבד הפנתר, יש לי גם חברים וירטואליים (: חברים מפורומים שונים, מישרא, שהמחשב היא דרך התקשור היחידה שלי איתם. מי שטוען שאי אפשר ליצור קשרים אמיתיים במחשב, אני אומר לו שהוא טועה, כי עובדה שאני הצלחתי.

אז מלבד מסנג'ר, ישראבלוג, פייסבוק ופורומים למיניהם.. דרך המחשב כמובן עושים שיעורים, נעזרים במקורות מידע שהאינטרנט מציע, כן כן, גם מורידים כל מיני דברים, החל מתוכנות ועד למוזיקה ומשחקים כאלה ואחרים. D:

3. תיק גב- אני מוצאת את עצמי מסתובבת בכל מקום עם תיק. לא תיק יד, לא מהתיקים החומים האלה שכולן קונות.. פשוט תיק. תיק גב, שתי רצועות, או תיק צד כזה עם רצועה ארוכה כזו. אני פשוט מרגישה חשופה אם אני בלי תיק. גם אם אין לי ממש מה לשים בתוכו.. אני צריכה שיהיה איתי תיק. לרוב זה לא מפריע לי אבל יש פעמים שזה מעצבן ממש.

4. מסטיק- אין מצב שבעולם שאני אצא מהבית בלי מסטיק. אם זה יקרה- אני אשכרה ארגיש רע. אני חייבת להתעסק במשהו, ולמסטיק יש גם טעם טוב, אז למה לא..

לרוב תהיה לי גם קופסת מסטיקים בתיק. אגב, מאסט עדיף בהרבה על אורביט.

5. זה יהיה פאקצתי מצדי, אבל פאקינג SMS! אני חייבת לסמס, על שטויות, אני לא יודעת למה בדיוק. אני חייבת להיות זאת שאומרת את המילה האחרונה, ובגלל זה גם נראה החשבון שלי.. ועכשיו חסמו לי שיחות וסמסים >: אני מרגישה מנוטרלת מאוד.

באופן כללי אני חושבת שסמסים זה דבר נפלא. לקבל תשובה תוך כמה דקות, זה לא כמו שיחה פנים מול פנים- זה פחות דורש ויותר נוח וקל להסתתר ולהעמיד פנים. אי אפשר להעביר טון דיבור שלרוב זה מועיל.. אבל כמו שאמרתי, אני מנוטרלת. חסמו לי את זה.

6. הכי נדוש אולי- אבל מוזיקה. בהחלט. לאו דווקא ניגון, כתיבה, הלחנה. גם אם אני לא שומעת משהו ספציפי ברגע מסוים, המוזיקה נמצאת לי בראש. כל הזמן נתקעים לי שירים בראש, בדרך כלל רק שורה מסוימת. לפעמים זה מעצבן ולפעמים לא. אני מצטטת כל הזמן, בכל מקום, על אנשים על שולחנות על דפים..

אני מנגנת בצ'לו 3 שנים. היחס שלי לצ'לו דיי אמביוולנטי.. פעם נהינת פעם לא. קצת מסובך הסיפור של הצ'לו שלי.

7. שיגרה. גם היחס שלי לשיגרה משתנה בהתאם למצברוח שלי.. עכשיו אני חושבת שבלי שיגרה אני מתחרפנת. לרעה. אני צריכה שיגידו לי מה לעשות, לאן ללכת.. אני לא רוצה להחליט בעצמי מהפחד שזו תהיה החלטה שגויה. אם אין לי סדר יום מסוים אני הולכת לאיבוד. זה נוראי. וזה גם לא מעודד ממש. דיי מדכא האמת.

עכשיו אני מסיימת י"ב ועד לגיוס (או שנת שירות) אין לי שיגרה.. קשה לי להתרגל לזה.

וכאן נגמרו ה7 שלי. אגב זה לא היה בסדר מסוים, זה סתם אקראי ומה שעלה לי לראש.

תגיבו, שאני לא ארגיש סתומה שחפרתי לעצמי.