אז עכשיו אני בבית במעלה אדומים.

יצאתי ממש בבוקר כי אחותי סיימה מוקדם מהצפוי את הצו ראשון והייתי צכה להספיק להגיע בזמן כדי שנלך להסתובב במדרחוב.

אז יצאתי מוקדם ובסביבות 11 בבוקר כבר הייתי בירושלים, חיכיתי לה 10 דק' והלכנו ברגל לעיר וכזה, היה נחמד עד הרבע שעה אחרונה, שרבנו, אגו סטף, ולא דיברנו כל הדרך חזרה לתחנה ליד שערי העיר. מפגרות.

הגענו הביתה, אמא בדיוק עמדה לצאת. למען האמת, התגעגעתי אליה. לשקט בבית, לדירה קטנה 4.5 חדרים, לא בית ענקי 3 קומות ומאובזר בחפצים בגווני חום. הכיור בבית שלי לבן ואני מתה על הכיור הזה.

אמא הלכה לביטוח לאומי, אני ואחותי עדיין לא דיברנו, אז סימסתי לה אם בא לה משהו מתוק לאכול, וככה יצא שהכנתי לנו לחם מטוגן(: וכמובן ששטפתי את כל הכלים, רק מתוך הרגל.. כי גם בחווה אני שוטפת כלים. הכי הרבה מכולם, כי אני הכי הרבה בחווה, בלי משימה, בערך.

הפסקתי להדריך כיתות ה' בנווה נוי אחרי חודש וקצת. אני לא מצליחה להתאפס על עצמי. אני מבואסת מכל ימי שלישי ושישי, רוצה למות בימי שני בערב וחמישי בערב..

שונאת לקום לגיוסים. להיות המדריכה הרעה. שוטרת. מורה. כשאני לבד בגיוסים המדריכים שואלים איפה חן? כשהעברתי פעולה כולם שאלו איפה חן? ככשתינו מגיעות לבצפר ישר רצים לחן.

אין מה לעשות, אני לא יכולה לשים עליי שלט מנצנץ ואטרקטיבי שמושך חניכים קטנים לנוער העובד. אני ישנה מדי

אז אמרתי לה שאני רוצה להדריך בבית ילדים בקיבוץ, עם חן(חנה). והיא ענתה לי "כאפה לפרצוף. את בורחת. למקום שקל לך, עם בת קבוצה"

היא מוסיפה "אני לא חושבת שלסביבה יש כזאת השפעה על ההדרכה, זו בחירה תכלס של הבנאדם אם להדריך או לא. גם לי היה קל יותר להדריך בקן יבנה"

זאת בריחה?

לא נראה לי. אני בחיים לא הדרכתי, אני א]ילו לא מסוגלת להגיד שאני שלמה עם ההחלטה לצאת לש"ש.

ועם חן חנה הרבה יותר נוח. יש הבדלים בין הדרכה בקן עירוני לבין הדרכה בקן קיבוצי.

אז בנתיים אני בבית, לא מדריכה כלום. אני צריכה להגיד מה אני רוצה

אבל אני לא יודעת..

אני צריכה להזכיר לעצמי לקבוע תור לרופא, ולהתחיל להרים את הכפפות